שאלת סמכותם של בתי הדין לעבודה לדון במקרים של אונס במקום העבודה

לאיזו ערכאה שיפוטית על עובדת, אשר נאנסה על-ידי המעסיק במהלך עבודתה, לפנות על-מנת לקבל פיצוי על הנזקים שנגרמו לה בגין מעשים אלו? זו הסוגיה המרכזית בה מאמר זה יעסוק. לכאורה, שאלה זו עוסקת בעניינים פרוצדורליים בלבד- האם לפנות לבית הדין לעבודה או לבית משפט אזרחי על-מנת לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם. ואולם, השאלה הפרוצדורלית מקפלת בתוכה את הקשיים הנפשיים והרגשיים איתם העובדות המותקפות צריכות להתמודד על-מנת לזכות לפיצוי כלשהו בגין העוול הנורא שנגרם להן. התשתית המשפטית המהווה קרקע לדיון בסוגיה הוא החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1988 חוק חדש יחסית, אשר עדיין זוכה לפרשנויות משפטיות ותיקונים חקיקתיים ולמעשה ממשיך להתעצב עם עליית המודעות לאיסור על כך בקרב הנשים המותקפות.

לאחרונה קבע בית הדין הארצי לעבודה, בהחלטה תקדימית המכריעה בסוגיה שנדונה קודם לכן בפסיקה ואף במאמרים משפטיים, כי במקרה של הטרדה מינית בעבודה בעבירות חמורות של אונס ומעשי סדום, נתונה לעובדת התובעת זכות הבחירה בין הגשת תביעה לבית המשפט האזרחי בתביעת נזיקין, ובין הגשת תביעה לבית הדין לעבודה על פי החוק. זאת, בניגוד ללשון החוק אשר אינו כולל התייחסות למקרה של אונס או מעשי סדום. וכך, אם העובדת בוחרת לפנות בתביעה מכוח החוק לבית הדין לעבודה, על בית הדין לדון באותה התביעה.

על-מנת להבהיר את החלטת בית הדין הארצי לעבודה, אציג להלן את עיקרי קביעות פסק הדין התקדימי של בית הדין הארצי לעבודה בעע (ארצי) 22314-01-14 בעניין פלוני נגד אלמונית מיום 19/02/17 (להלן: "פרשת פלוני") ולאחריהם אדון בהרחבה בטענות שביססו את ההחלטה, תוך מתן הסבר לעקרונות שעמדו בבסיסה ועיקרן, אקדים ואסביר, הוא הצורך ביעילות הדיון ומניעת עינוי דין מהנשים המותקפות.

עניין פלוני דן בקשיש נכה שקיבל אפשרות להעסיק עובדת זרה לסעוד אותו. הקשיש, פרש את הסיוע שהיה אמור לקבל מן המטפלת במובן בלתי חוקי והחל להטריד אותה מינית כבר מהערב הראשון בו הגיעה אליו ואפילו כפה עליה יחסים, למרות נכותו. אחרי שבועיים המטפלת עזבה והקשיש אף איים עליה שאם תתלונן עליו הוא יגרום לכך שיסלקו אותה מן הארץ.

העובדת הגישה בסופו של דבר תביעה לבית הדין לעבודהת בית הדין הארצי, אליו הגיעה הפרשה, קבע החלטה תקדימית, לפיה במקרה של הטרדה מינית בעבודה בעבירות חמורות של אונס ומעשי סדום, נתונה לעובדת התובעת, זכות הבחירה בין הגשת תביעה לבית המשפט האזרחי בתביעת נזיקין, ובין הגשת תביעה לבית הדין לעבודה על פי החוק. הטרדה מינית על פי החוק כוללת כמובן מעשה מגונה, אך גם את מולא מדרג החומרה שלאחר מכן, לרבות מעשי סדום ואונס. לכן, אם העובדת בחורת לפנות בתביעה מכוח החוק לבית הדין לעבודה, על בית הדין לדון באותה התביעה.

החלטה זו מבוססת על מספר עקרונות. האחד והוא יעילות הדיון. במסגרת זו הבהיר בית הדין, כי אין זה הגיוני, כי התובעת תיאלץ לעבור מסכת ארוכה של דיוני הוכחות בסיומה יוכרע, כי המדובר במעשה אונס ורק אז תיאלץ להעביר את תביעתה לערכאה אזרחית ולעבור את כל התהליך מחדש- מה שיגרום לבזבוז זמן ולנזק נפשי בלתי מבוטל.
עוד, הבהיר בית הדין, כי החלטה כזו יכולה להוביל לאבסורד של פיצול התביעה לעילותיה במקרה בו התובעת מעוניינת לתבוע פיצוי על הטרדה מינית ממספר סוגים, לרבות אונס. האם במקרה כזה יהא על בית הדין להורות על פיצול התביעה לעילותיה והגשת כל תביעה לערכאה אחרת? הקביעה היא, כי מדיניות פיצול עילות כזו איננה הגיונית או יעליה.

באשר לסמכות בית הדין לעבודה לדון בעילה של הטרדה מינית כאשר המעשה האסור הוא אונס או בעילה אסורה בהסכמה, נקבע, כי יש לאפשר לקרבנות ההטרדה המינית לבחור היכן להגיש את התביעה ובאיזו עילה וכלשון בית הדין: "האם היינו אמורים לומר לאותם קרבנות ניצול מיני, כי בשלב ראשון נבדוק אם יש כאן אינוס או מעשי סדום או מעשים מגונים כהגדרתם בחוק העונשין, ובתי הדין יצטרכו לנתח את מערכת העובדות ולהתאימן להגדרה הפלילית בחוק העונשין? ולאחר שבית הדין יחליט איזו מין העבירות נעשתה במקרה שלפניו, להעביר את התביעה למערכת האזרחית? וזאת שכל חטאם של הקרבנות הוא היותם כה מוחלשים עד שהגיעו למצב של קיום יחסי מין מלאים, ולא היה להם את הכוחות לעצור אחרי החיבוק או הנשיקה שהם בבחינת מעשים מגונים"

באשר לגובה הפיצוי, הרי שבשל חומרת המעשים, העולים כדי תקיפה מינית חמורה כמו אינוס או מעשה סדום, ואף מעשה מגונה בכוח, יש לראות כל מעשה כעומד בפני עצמו ויש לפסוק סכום פיצוי נפרד בגין כל אחד מהמעשים. במקרה דנן, התובעת דרשה סכום של 300,000 ₪ ועליה היה להוכיח קיומם של ששה אירועים. ואולם, נקבע עוד, כי יכולה הייתה בקלות להוכיח קיומם של אירועים נוספים ולתבוע סכום גבוה בהרבה.

לסיכום, בית הדין לעבודה מיצב את עצמו כערכאה בעלת הסמכות לדון בכל תוצאותיה של הטרדה מינית במסגרת יחסי עבודה תהא תוצאתה אשר תהא לרבות בתביעה נזיקית. מאחר וההתדיינות בבתי הדין לעבודה מהירה יותר מזו של בתי המשפט הרגילים ערוץ תביעה זה מתברר כיעיל וכדאי מאד לתובעות ותובעים.