האם המעסיק יכול להמשיך ולבדוק יציגות בהתארגנות ראשונית לאחר ההכרה ביציגות וטרם חתימה על הסכם קיבוצי? פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין כוח לעובדים נ' צ.ל.פ תעשיות בע"מ, תהיות רשמים והעתיד לבוא

עס"ק (ארצי) 51407-07-15 ניתן ביום 7.10.2016.

במסגרת רנסאנס ההתארגנויות והעולם החדש של פסיקה בכל הנוגע להתארגנויות ראשוניות לפנינו פסק דינו של בית הדין הארצי העוסק לראשונה בשאלה מהותית הנוגעת להתארגנות ראשונית והדנה בהיקף הזכויות הלגיטימיות הקיימות למעסיק ולארגון העובדים בראשית דרכם בעולם יחסי העבודה הקיבוציים.

הסוגיה אשר ניצבה בפני בית הדין הארצי היתה האם מעסיק אשר הכיר בארגון עובדים כארגון עובדים היציג בהתאם להוראות חוק הסכמים קיבוציים רשאי לבדוק מחדש את היציגות שהכיר בה ולשנות את דעתו בכל הנוגע להכרה ביציגות ובשל כך לחתימת ההסכם הקיבוצי? באילו נסיבות תתאפשר בחינה מחדש של היציגות? והאם ארגון העובדים זכאי לתקופת "יציבות ארגונית" אשר במהלכה יהא חייב המעסיק לקיים משא ומתן קיבוצי עם ארגון העובדים אף אם ארגון העובדים איבד מספרית את מעמדו כארגון עובדים יציג (דרישת השליש).

עובדי מפעל צ.ל.פ תעשיות בע"מ התארגנו במסגרת ארגון העובדים כוח לעובדים. החברה הכירה ביציגות והצדדים החלו לנהל משא ומתן. משלא הושגו הסכמות ארגון העובדים הכריז על סכסוך עבודה אשר במהלכו לאחר מספר ניסיונות תיווך ללא הצלחה, נערכה שביתה בת 24 שעות. בעקבות השביתה, הודיעה החברה לארגון כי קיימות להם ידיעות ברורות שעשרות רבות של עובדים ביטלו את חברותם בארגון העובדים, וכי בשל כך איבד ארגון העובדים את מעמדו כארגון יציג.

נקדים את המאוחר ונציין כי בדיקה שנערכה בהסכמת הצדדים על ידי הממונה האזורי על יחסי עבודה במשרד הכלכלה, העלתה כי בנקודת הזמן שבה נערכה הבדיקה, היו חברים בארגון העובדים 30% מעובדי החברה, ולא שליש (33%) כנדרש על פי דין.

ארגון העובדים עתר בבקשת צד לסכסוך קיבוצי לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, אשר קיבל את עמדתו של הארגון וקבע תקופת יציבות ארגונית אשר לטעמו מן הראוי שלא תפחת משנה, וכמו כן נקבע כי לאחר שנה, על המעסיק, החפץ לבחון שוב את יציגות הארגון, לפנות לבית הדין כדי לבחון את היציגות, וכי אינו יכול לעשות כן באופן עצמאי.

שני הצדדים ערערו על קביעותיו של בית הדין האזורי.

במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי, שניתן על ידי כבוד השופטת סיגל מוטולה דוידוב והסכמת ההרכב כולו (השופטים ונציגי הציבור) ניתח בית הדין הארצי וסקר בהרחבה רבה את מכלול השיקולים הנוגעים למעמד יחסי העבודה הקיבוציים, בשלב שלאחר הכרת היציגות,  אך טרם החתימה על הסכם קיבוצי.

בפסק דינו המאלף סוקר בית הדין הארצי את עקרון היציגותמשמעותו ומועדי בדיקת היציגות, את יתרונות וחסרונות תקופת היציבות הארגונית, אותה מבקש להאריך ארגון העובדים לאחר ההכרה ביציגות, וכל זאת באספקלריה של תורת הגמישות וההגנה על ההתארגנות הראשונית, בהתאם להלכות הנוהגות ולפסקי הדין שניתנו בשנים האחרונות.

בית הדין הארצי קובע כי בנסיבותיו של מקרה זה, אירוע השביתה אשר היה אירוע דרמטי, וככל שלמעסיק נודע במישרין או בעקיפין על ביטולי חברות משמעותיים בארגון עובדים – סבור בית הדין כי למעסיק קיימת הזכות לבקש נתונים עדכניים המלמדים על יציגותו. עוד מוסיף בית הדין ומציין כי כאשר אין אינדיקציה לאחר למעלה משנה כי היציגות עודנה בתוקף, ובמקום העבודה לא היתה פעילות קיבוצית כלשהי, או מעורבות כלשהי של הארגון, לא ניתן להיאחז ביציגות-עבר באופן מלאכותי כך שארגון שאינו מיצג עוד שליש מהעובדים ינהל משא ומתן בשמם. על אף דרישת השליש במועד הכרזת היציגות, מוסיף בית הדין מונח חדש, וקובע כי בהעדר "מסה קריטית" של עובדים העומדת מאחורי הארגון, ממילא אין לארגון העובדים כוח במשא ומתן, ואין לו אפשרות כנה לייצג את עובדי החברה.

כב' נשיא בית הדין הארצי השופט יגאל פליטמן מחדד ומחמיר וקובע כי, על ארגון עובדים שברור לו שיציגותו במקום העבודה אבדה לו, להודיע למעסיק על אובדן יציגותו מכוח העיקרון הכללי הנובע מחובת תום הלב, ולא רק זאת, אפשר שבמצב דברים כזה (של אבדן היציגות) עליו להודיע זאת גם לארגון מתחרה. עם זאת מציין כב' הנשיא כי לחובת היידוע פנים רבות, וכי זו תתעצב ממקרה למקרה.

בית הדין אינו מאמין בקביעת תקופת יציבות ארגונית קשיחה, לאחר הכרה ביציגות, כאשר מדובר במקום עבודה בו פועל ארגון עובדים אחד בלבד, ועל כן הוא דוחה את דרישת כוח לעובדים לקבוע  תקופת יציבות ארגונית קשיחה של שנתיים.

בית הדין גם מפרט אמות מידה ראויות על פיהן מצופה מהצדדים לפעול, ובנסיבות המקרה הספציפיות, קובע כי אין לקבל את בקשת הארגון למתן צו להמשיך בניהול המו"מ, אך מאידך שוכנע כי החברה פגעה בזכותם של עובדיה לחופש התארגנות,  בעצם הביטול החד צדדי של המשא ומתן הקיבוצי. זאת מבלי שהוכיחה כי לא היתה לה מעורבות בביטולי החברות.

פסק הדין גם מנתח ניתוח מעמיק את נטלי ההוכחה הנדרשים בהליכים קיבוציים וכן מתייחס לצורך בקיצור זמן הימשכות ההליכים המשפטיים, כאשר עסקינן בהליכים קיבוציים במסגרת התארגנות ראשונית.

מקריאת פסק הדין ניתן להתרשם כי מעסיקים ינתחו את תוצאות פסק הדין כבשורה משמעותית, תוך מתן פרשנות כי מעתה הכרה ביציגות אינה סוף פסוק, אלא רק תחילת התהליך, וכי ניתן מעתה בכל שלב ושלב לבחון את מעמדו של ארגון העובדים היציג, וככזה יהפוך המשא ומתן הקיבוצי למשא ומתן המותנה בהוכחת היציגות בכל שלב הקודם לחתימת ההסכם הקיבוצי.

מנגד, ארגוני העובדים נרעשים נוכח השינוי והבקע בחוזקה של ההגנה שניתנה להם ולמוסד "ההתארגנות הראשונית". בשורת פסקי הדין שניתנו בשנים האחרונות ושידרו הגנה וגמישות מירבית, כדוגמת פסק דין פלאפון בנוגע לחובותיו של מעסיק בהתארגנות ראשונית והלכות מניעות ויציבות ארגונית אשר נקבעו בעיקר בהליכים של תחרות בין ארגוני עובדים.

תוצאת פסק הדין מעלה בין היתר את השאלות הבאות: האם על ארגון העובדים להמשיך את פעילותו האינטנסיבית במפעל גם לאחר הכרה ביציגות, באותו אופן בו פעל במהלך ההתארגנות הראשונית? האם ארגון העובדים חייב להיות מרוסן יותר כדי לא לעלות את חמתם של העובדים אשר התנגדו להתארגנות, ואשר לעיתים מנצלים כל טעות מצד ארגון העובדים, לצורך שכנוע עובדים לבטל את חברותם ובכך להחליש או אף לבטל את ההתארגנות והיציגות?

פסק הדין פותח צוהר לשאלות משפטיות חדשות, הנוגעות לדרכים בהם יבחר ארגון עובדים להתמודד על מנת לייצב את יציגותו, כדי לסכל מצב בו המשא ומתן והיציגות אשר לעיתים עוברת דרך חתחתים (בשלב ההתארגנות) תרד לטימיון. מנגד דומה כי אנו נהיה עדים לריבוי הליכים משפטיים בהם מעסיקים ידרשו לברר את מעמדו של ארגון העובדים מולו הם נושאים ונותנים בשלבים שונים שבין הכרזת היציגות ועד חתימת ההסכם הקיבוצי, ויתכן אף שמגמת פסק הדין תוביל לשלב נוסף בו ייבחן מעמדו של ארגון עובדים אף לאחר חתימת הסכם קיבוצי, בטענה כי ארגון העובדים איבד את היציגות לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי.

יחד עם זאת, דומה כי בית הדין הארצי בעצמו מסייג את קביעותיו למקרה החריג הנדון בפסק הדין מבלי לקבוע מסמרות והשלכות רוחב, ובשל כך קובע בית הדין כי נסיבות המקרה אפשרו לפסוק בו, בלא צורך להכריע בשאלה העקרונית, ולפיכך לא צורפו, ארגוני עובדים נוספים כמו גם ארגוני מעסיקים להשמעת עמדתם.

דומה כי סוגיה זו הינה בבחינת "תם ולא נשלם".