הליך הגישור רווח בישראל למעלה משני עשורים. הגישור תפס מקום מרכזי כהליך אלטרנטיבי למערכת המשפטית במצבי סכסוך בנושאים שונים כגון: יחסי עבודה, יחסי משפחה, בנקאות, רשלנות רפואית, יחסי אזרח-רשות, יחסי ספק לקוח. הליך הגישור משמש גם בשלב יצירת היחסים: הסכמי ממון, הסכמי "חיים משותפים", הסכמי שותפות בעסק או חברה, הסכמי מיזוגים מתחומים שונים וכדומה.
הגישור הוא אחד מהליכי יישוב סכסוך רבים הקיימים בארץ ובעולם. חלקם הליכים המאופיינים בהכרעה של צד ג' (שופט, בורר) וחלקם הליכים המאופיינים בהגעה להסכמה בין הצדדים (מו"מ ישיר, גישור, הערכה ניטרלית מקצועית – ENE). כל מדינה בחרה להסדיר בחקיקה הליכים שונים מקשת ההליכים האלטרנטיביים ((Alternative Dispute Resolution ליישוב סכסוכים. כיום, השימוש באמצעי הגישור הולך וגדל הן בקרב עורכי הדין וציבור המתדיינים, הן בקרב הממשל והרשויות השונות.
מבין ההליכים השונים הקיימים בישראל שהמהות שלהם היא יצירת הסכמות, הגישור מציב עצמו במקום מרכזי ועיקרי.

מהו גישור ומה מייחד אותו ?
הליך הגישור מתקיים אך ורק מרצון ובהסכמת הצדדים. המגשר –  צד שלישי לסכסוך מסייע לצדדים להגיע להסכמות מבלי שיש בידיו כוח לכפות עליהם פתרון. תפקיד המגשר הינו להעביר את הצדדים מניהול מו"מ יריבותי לניהול מו"מ משתף. המגשר יפעל באמצעות ארגז כלים העומד לרשותו על מנת לזהות את הרצונות של הצדדים, את הדברים החשובים עבורם ואת האינטרסים שלהם. כך המגשר משרטט ביחד עם הצדדים את מפת הסכסוך המבוססת על מכלול האינטרסים שלהם. בשלב הבא, המגשר מעודד את הצדדים להעלות מגוון רעיונות שיתנו מענה לאינטרסים השונים שעלו על ידם. המגשר יסייע לצדדים בחשיבה יצירתית  כדי שיעלו  רעיונות שיתאימו להם. יש חשיבות רבה לפתרונות שהם "מחוץ לקופסא" ולאו דווקא "פתרונות מדף". ממכלול הרעיונות שמובאים לשולחן המו"מ ע"י הצדדים ובעזרת המגשר,  הצדדים בוחרים את ההסכם אשר מקובל על שניהם ונותן את המענה למירב האינטרסים והצרכים שלהם. יש חשיבות רבה לכך שהפתרון הוא כזה שמגדיל את העוגה שעומדת לחלוקה בין המגושרים כך שכל צד יספק את מירב רצונותיו.

מה הופך את הגישור להליך ה"נכון" ?
מה גורם לאנשים לפנות להליך הגישור? מדוע צדדים אשר מגיעים להסכמה בהליך הגישור, חשים תחושת סיפוק? יש לכך מספר סיבות:

הליך הגישור רואה בראש ובראשונה את הפרט. המיקוד אינו בסכסוך, לא בסיבות לסכסוך אלא באנשים: הפרטים המסוכסכים. הגישה המשתפת מבוססת על הרעיון שקיימת תלות בין הצדדים והיא פועלת על מנת לאפשר לכל צד להפיק את המירב מהתלות הזו. בגישור המגושרים עצמם נמצאים בקדמת הבמה: הם השולטים בקצב ובתוכן של התהליך. הם רשאים להתייעץ באדם נוסף או להזמין מלווה להצטרף לתהליך (איש מקצוע או אדם אחר שקרוב להם). השליטה והתמיכה נותנים למגושרים ביטחון והרגשה של שקט.

הליך הגישור פועל על מנת לזהות את האינטרסים,  הרצונות והצרכים של המגושרים בקשר לנושאי הסכסוך כמו גם לנושאים המשיקים לנושאי הסכסוך או לחיי המגושרים. המיפוי הזה מאפשר להגיע להסכמות שמותאמות לאותם מגושרים ספציפית. מעבר לזה, אלו הם פתרונות שנותנים מענה שמתאים לזמן ולמקום בו נמצאים המגושרים בעת ניהול הגישור. לעיתים הגישור מתנהל זמן מה לאחר פרוץ הסכסוך, החיים הם דינמיים והמגושרים כבר נמצאים במקומות שונים בחייהם, אולי אפילו התרחקו מהסכסוך. ההסכם אליו יגיעו הצדדים צריך להתאים לחייהם של המגושרים באותה עת ובהסתכלות על העתיד. ההסכמים אינם פונים לעבר, הם צופים פני עתיד.

ולבסוף, הליך הגישור שם דגש על הדרך ולא על הפתרון. אם המגושרים, יובלו בדרך המו"מ שלב שלב, תוך שימת דגש על התהליך על כל שלביו, ההסכם יחכה להם בסוף הדרך – יהיה זה אך טבעי להגיע אליו.

מה מונע מאנשים לפנות לגישור ?
אם כן, מדוע לא כל סכסוך מוסדר באמצעות הגישור ?
בסכסוך שני מרכיבים עיקריים:  תוכן הסכסוך והצדדים לסכסוך. אני סבורה כי כמעט כל נושא הוא "גשיר". נושאים מעטים אינם מתאימים לגישור. מחקרים שונים מראים כי לכ 98% מהמקרים המופנים למערכות המשפטיות, יש פוטנציאל להסתיים בדרך של הסכמה. מקרים אחרים, חשוב שיגיעו להכרעה משפטית מסיבות שונות: סוגיות הקשורות בביטחון המדינה, מצב של "מכת מדינה" וסיבות אחרות.

אם כן, נותרנו עם המרכיב השני – הצדדים לסכסוך. לדעתי הסיבה העיקרית להימנעות מגישור היא הקושי של בני האדם לקחת אחריות על הסכסוכים להם הם שותפים. סכסוכים שקרו מרצונם או שלא מרצונם, מבחירתם או שלא מבחירתם. אנשים הנמצאים במצב של סכסוך מובלים ע"י שני גורמים אשר שזורים זה בזה: "צדק" ו"רגשות". ה"צדק" הוא הדרך שלהם להבין את הסיטואציה ולהאמין שדרך הסתכלותם היא הנכונה וההוגנת. הצדק, משמש אותם גם כעילה חזקה ויציבה להתנגד לצד האחר בסכסוך. כאשר מצרפים לצדק רגשות כמו אגו, כעס, תסכול, עלבון, נקמה, הסיכוי לבחור בגישור פוחת.

לכל צד בסכסוך יש הצדק שלו הרגשות שמלווים אותו בהיותו בסכסוך. אין דרך לבטל את שני המרכיבים המשמעותיים והבסיסיים האלה. מכאן, שעלינו לעבוד ולהתמודד בגישור עם הצדק ועם הרגשות. כיצד? ע"י כך שנתרגם אותם לשפה של צרכים ואינטרסים. על המגשר לברר מה חשוב לכל צד בהציגו את הצדק שלו ובהינתן הרגשות שלו.

נבחן את הדבר בדוגמא: שני שותפים בעסק למכירת רהיטים – דניאל ויונתן. דניאל מעוניין לצאת מהשותפות כיוון שנוצר משבר אמון בינו לבין יונתן. לפני קרוב לשנה יונתן ביקש שאשתו יעל, תצטרף לעבודה בעסק, ועל אף אהבתו והחברות שלו עם יעל, הרגיש דניאל שהוא נדחק הצידה. לאחרונה קיבל דניאל הצעה לפתוח עם בן דודו מסעדה קטנה. זה חלום ישן שלו. לצורך כך עליו להביא עמו הון ראשוני להקמת העסק. הוא הודיע ליונתן שברצונו לצאת מהשותפות. יונתן הודיע לו שאינו מעוניין למכור את העסק אבל אמר שהוא מוכן לקנות ממנו את חלקו. לאחר משא ומתן בין השניים, סוכם על סכום של 600,000 ₪ שיועברו לדניאל. נותר נושא במחלוקת. נושא ה"חייבים לעסק". יונתן לא הסכים בשום אופן להעביר לדניאל מחצית מסכום ההתחייבויות שיש לקליינטים לעסק. דניאל חש שזה לא צודק כי הוא עבד עבור הכסף הזה. הוא הבין שאולי לא יוכל לקבל את כל הסכום אבל לפחות רצה לקבל 80% ממנו. (נציין שמדובר אך ורק בחייבים שברור היה שישלמו). חלקו של דניאל עמד על 120,000 ש"ח. דניאל נעלב מאוד מיונתן שטען שלא מגיע לו, שיעל תהיה זו שתעבוד על מנת להשיג את הסכומים האלה, שאם הוא רוצה מהכסף הזה, אז שיישאר לעבוד בשבילו וכדומה. דניאל התלבט אם ל"פוצץ" את ההסכם ולקבל בבית משפט את מלוא זכויותיו ולדעת שלא נדפק ונוצל במכירה הזו. מאידך, על מנת שיוכל להקים את המסעדה, דבר שיאפשר לו כמה שיותר מהר להתפרנס ולהצליח, הוא זקוק לכסף עכשיו. הוא העדיף לקבל פחות אבל עכשיו מאשר לקבל את מה שמגיע לו אבל בעוד שנה או שנתיים. הכסף שיקבל עכשיו יניב במהרה כסף נוסף. אלה מסקנות שהצדק אינו מתקיים אבל הפעולה לזמן הרחוק, חכמה, יעילה ותועלתית יותר.

בשאלה אם להיות חכם או להיות צודק בכל הקשור להתנהלותנו בכבישים התשובה ברורה לכולנו – "בכביש אל תהא צודק, היה חכם". לי היא ברורה גם ביישוב סכסוכים. את הצדק והרגשות שום הסכם לא ייקח מהצדדים לסכסוך,  אבל הליך הגישור יסייע להם להיות חכמים.