בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחות שחלה בהגשת תביעות נזיקין ע"י עובדים כנגד מעסיקים / מקום העבודה, שעילתן היא התעמרות בעבודה.

אם קודם לכן היה העובד מגיש תביעות בעילה זו לבתי הדין לעבודה, והפיצוי שנפסק היה פיצוי נמוך יחסית, הרי שבמידה ונגרמה לו נכות נפשית כתוצאה מההתעמרות בעבודה, קמה לו האפשרות להגיש תביעת נזיקין, וזאת לצד מיצוי זכויותיו במסגרת תביעה למוסד  לביטוח לאומי כנפגע עבודה.

התעמרות בעבודה היא התנהגות פוגענית /התנכלות תעסוקתית, המופנית כלפי עובד , בין באירועים נפרדים ובין באירועים חוזרים, אשר יוצרת כלפי העובד סביבת עבודה רעילה ועוינת. מתעמר יכול להיות, בין היתר,  האחראי הישיר, עובד/ים אחרים, לקוחות וכיו"ב.

התעמרות יכולה לבוא לידי ביטוי, בין היתר, בהשפלת העובד, העלאת דרישות בלתי סבירות , דרישת לוחות זמנים בלתי אפשריים, מעקב צמוד אחרי כל צעד /פעולה של העובד, הצרת סמכויותיו של העובד, ריקון תפקידו מתוכן, הטחת אשמות שווא, התפרצויות זעם, לגלוג, סרקזם, השלטת אווירה של פחד, איומים, לרבות איומים חוזרים ונשנים בפיטורין, צעקות, ניבול פה, התנהגות בריונית כלפי העובד, התנהגות אלימה מילולית ו/או פיזית כלפי העובד, קללות, גידופים, הטרדה מינית, הפצת שמועות,  שיימינג,  נידוי , בידוד העובד , פגיעה בפרטיותו ( כגון פריצה למחשבים  ) , הפלייה בקידום, בהטבות וכיו"ב.

חוקים אשר נועדו למנוע תופעה פסולה זו נחקקו במדינות רבות בעולם. בתאריך 18.5.2015, הוגשה לכנסת הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה התשע"ה – 2015, אשר לא הבשילה כדי חוק, אולם היא משרה מרוחה על פסיקות בתי המשפט לעניין התעמרות בעבודה.

מטרת הצעת החוק הייתה : " לאסור התעמרות בעבודה בשירות או במוסד להשכלה לבוגרים, כדי להגן על כבוד האדם ". התעמרות במסגרת העבודה הוגדרה כך :  " התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה". בגדר ההתנהגויות אשר הוגדרו כהתעמרות בעבודה, נמנו , בין היתר אלה: (1)התייחסות מבזה או משפילה או מזיקה כלפי אדם, לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שווא, או הפצת שמועות מזיקות; (2) שיבוש יכולתו של אדם לבצע את  תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו, שאינם נחוצים לביצוע התפקיד ואינם מטעמים עניינים, כגון היטפלות קנטרנית למעשיו, הצגת דרישות או שינוין באופן שלא ניתן להתמודד עמן, שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו במסגרת עבודה או הצרה, בפועל או בכוח, של סמכויותיו או תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי ענייניים וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת; (3) הטלת משימות על האדם שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אחר ושאינן נוגעות לתחומי תפקידו (4)הכפפתו של אדם לאווירה של פחד ואיומים, (5) נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או חברתי של האדם, נקיטת פעולות שיש בהן כדי לפגוע באופן בלתי סביר בפרטיותו של האדם וכו'.

התעמרות בעבודה הוגדרה כעוולה אזרחית שהוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] חלות עליה.

לעניין החובה המוטלת על מעסיק למנוע התעמרות, צוין כי מעסיק חייב לנקוט אמצעים סבירים, בנסיבות העניין, כדי למנוע התעמרות במסגרת עבודה על ידי עובדו.

נוכח זאת שהצעת החוק  לא התקבלה, הרי שתביעות נזיקין של עובדים אשר עברו התעמרות בעבודה מסתמכות על עוולות בחקיקה הקיימת, כגון הזכות ליחס אנושי וכבוד והפרת חובות חקוקות: הפרת החובה לאנושיות ולכבוד האדם כמתחייב מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שימוש בחוק איסור לשון הרע  תשכ"ה – 1965 במקרים של השפלה וביזוי לעיני כל. במקרים של פגיעה במשרתו, במשלוח ידו ומקצועו של התביעה, נעשה שימוש בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח–1988 האוסר על הפליה וכמו כן הפרת חוק יסוד: חופש העיסוק, התנכלות בחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח–1998. בנוסף, עושות תביעות אלו שימוש בסעיפים 35,36 לפק' הנזיקין, נוכח המחדלים ו/או המעשים אשר גרמו  להתעמרות בעבודה, לרבות אי מתן רשת הגנה מפני התנכלות והתעמרות, אי נקיטת אמצעים כלשהם ו/או אמצעים סבירים למנוע את ההתעמרות בתובע, אי מתן משקל ו/או חשיבות לתלונות התובע על ההתעמרות בו, סטייה מסטנדרט התנהגותי סביר כלפי עובד, יצירת סביבה עוינת במקום העבודה וכו'.

עובדים אשר עברו התעמרות בעבודה סובלים במקרים רבים מנכויות נפשיות אשר פוגעות בכושר העבודה שלהם ו/או גורמות ליציאתם ממעגל התעסוקה. במסגרת תביעות הנזיקין המוגשות לערכאות האזרחיות, על העובד לצרף לכתב התביעה חוות דעת מומחה פסיכיאטרי המתייחס לטריגר לפריצת הנכות, דהיינו, ההתעמרות , ודרגת הנכות הנפשית שנקבעה לו לאור בדיקתו ע"י המומחה.

ראשי הנזק שנתבעים ע"י העובד הם, בין היתר, הפסדי שכר והפסדי זכויות סוציאליות, כאב וסבל ופגיעה באיכות חיים, הוצאות רפואיות בגין טיפולים נפשיים. כמו כן, ניתן לתבוע, בנוסף, פיצויים עונשיים. בעניין עיזבון המנוח עמוס עמית מנטין ז"ל נ' הרשות הפלשתינית[1] נקבע ע"י בית המשפט העליון כי ניתן לפסוק פיצויים עונשיים במקרים של פעולה בזדון, וזאת על מנת להרתיע את המזיק מביצוע פעולות אלו, ובגדר ענישה על מעשיו, וזאת בנוסף על הפיצוי הנזיקי המגיע לתובע.

ככל שמדובר בעובדים בכירים, הרי שסכום הפיצוי יהיה גבוה בהתאמה, ותביעות כאלו מקומן בבתי המשפט המחוזיים אשר סמכותם העניינית היא מסכום של 2.5 מליון ₪ ומעלה, או לחלופין בבתי משפט השלום ברחבי הארץ.

המסר למעסיקים נוכח המפורט ברשימה זו, הוא כי עליהם לפעול באופן נמרץ ועקבי למניעת התעמרות ו/או התנכלות לעובדיהם, שאחרת הם צפויים לסיכון של הגשת תביעות נזיקין בסכומים גבוהים אשר יפגעו בכיסם, לא רק נגד מקום העבודה ו/או החברה ו/או הארגון, אלא, בין היתר, אף נגד האחראי ו/או הממונה על התובע באופן אישי.

[1] ע"א 2144/13, 3189/13 פורסם ב (LawData 6.12.17)