חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001, קובע את חובת מתן ההודעה המוקדמת לעובד שמעסיקו מפטרו וכן את חובת ההודעה המוקדמת למעסיק, כשהעובד מתפטר. החוק מפרט, בין היתר, את תקופת ההודעה המוקדמת שעל מעסיק לתת לעובדו או עובד לתת למעסיקו, לפי העניין, את צורת מתן ההודעה המוקדמת, "סנקציות" בגין אי מתן הודעה מוקדמת ועוד.
החוק קובע כי הודעה מוקדמת לפיטורים או להתפטרות תינתן בכתב ותציין את יום הוצאת ההודעה ואת יום הכניסה לתוקף של הפיטורים או ההתפטרות, לפי העניין.

תקופת הזכאות להודעה מוקדמת

עובד במשכורת זכאי להודעה מוקדמת של יום אחד בשל כל חודש עבודה, במהלך ששת חודשי עבודתו הראשונים. במהלך התקופה החל בחודש השביעי לעבודתו עד תום שנת עבודתו הראשונה, זכאי עובד במשכורת לשישה ימים בתוספת של יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה בתקופה האמורה ולאחר שנת עבודתו הראשונה תקום זכאותו להודעה מוקדמת של חודש ימים.
עובד בשכר זכאי להודעה מוקדמת של יום אחד בשל כל חודש עבודה, במהלך שנת עבודתו הראשונה. במהלך שנת עבודתו השנייה זכאי עובד בשכר להודעה מוקדמת של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה. במהלך שנת עבודתו השלישית זכאי עובד בשכר להודעה מוקדמת של 21 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה ולאחר שלוש שנות עבודה תקום זכאותו להודעה מוקדמת של חודש ימים.
תקופת ההודעה המוקדמת כמפורט תינתן הן במקרה של פיטורים והן במקרה של התפטרות.
יש לציין, כי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע את תקופת ההודעה המוקדמת ב"ימים" להבדיל מ"ימי עבודה", כלומר מדובר בימים קלנדריים להבדיל מימי עבודה בפועל, כפי שנפסק בפסק הדין "לודמילה לשניצר נגד פאר מרכז החלמה רפואי בע"מ" כי:
"…סעיף 4 לחוק הודעה מוקדמת נוקב בביטוי "ימים" במובחן מ"ימי עבודה" ואף סעיף 7(ב) לחוק נוקב בביטוי "בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת", ללמדך כי המדובר בימים קלנדריים במובחן מימי עבודה בפועל. הואיל ואין חולק בין הצדדים, כי בסמוך למועד סיום עבודתה עבדה התובעת 5 ימים בפועל (לא כולל יום שישי), אין זאת אלא שלאור היקף ההודעה המוקדמת שמסרה, היה עליה לפצות את הנתבעת בסכום השווה ל-7 ימים קלנדריים, שהם 5 ימי עבודה בפועל."(1)

ויתור על עבודה בתקופת ההודעה המוקדמת

בהתאם להוראות החוק, בהודעה מוקדמת לפיטורים מעסיק רשאי להודיע לעובד, כי הוא מוותר על נוכחות העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה האמורה, כולה או מקצתה, ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו.
עוד קובע החוק כי, גם במקרה בו עובד נתן הודעה מוקדמת להתפטרות, רשאי המעסיק, להודיע לעובד כי הוא מוותר על נוכחותו ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה האמורה, כולה או מקצתה, ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו.
תוצאות אי מתן הודעה מוקדמת
החוק קובע כי מעסיק שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים כאמור בחוק זה, ישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. חבות זהה נקבעה גם לגבי עובד, אשר חדל לעבוד ולא נתן למעסיקו הודעה מוקדמת להתפטרות. במקרה כזה, ישלם העובד למעסיקו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת.

חפיפת ימי חופשה עם תקופת ההודעה המוקדמת

בית הדין פסק, בזמנו, בפסיקה תקדימית: אורי ארבל נגד ה.פ.ה. ואח', כי אין לחפוף בין החופשה השנתית לה זכאי עובד לבין ימי ההודעה המוקדמת, כאשר המעסיק מפטר את העובד ומוותר על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת.(2)
על פי הפסיקה כאמור, עובד שמפוטר על ידי מעסיקו זכאי הן לתשלום פדיון ימי החופשה השנתית והן למלוא תשלום דמי ההודעה המוקדמת, מבלי לחפוף בין שתי התקופות.
סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית קובע, כי אין להביא במניין ימי החופשה ימי הודעה מוקדמת, אלא אם עלו על ארבעה עשר ימים. בהתאם להוראות החוק והפסיקה האמורה, רק כאשר עובד מתבקש על ידי מעסיקו לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת לפיטורים, והעובד הוא זה שמבקש לנצל את ימי החופשה הצבורים לזכותו בתקופת ההודעה המוקדמת, במקום לעבוד בפועל, רשאי יהיה העובד לנצל את ימי החופשה, בכפוף לאישור המעסיק ובתנאי שיוותרו לפחות ארבעה עשר ימים לתקופת ההודעה המוקדמת. ימי החופשה ייחשבו במקרה כזה כחלק מימי ההודעה המוקדמת.
יש לציין, כי סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית ופסקי הדין שפורסמו בנושא דנים במקרה של פיטורים, ואין כל הוראה דומה החלה במקרה של התפטרות. לכן, קיימות פרשנויות שונות לגבי השאלה – האם ניתן לחפוף את תקופת ההודעה המוקדמת עם תקופה של חופשה שנתית, במקרה של התפטרות.
לפי אחת הפרשנויות- מאחר ולא קיימת מגבלה מפורשת בחוק, אין מניעה לחפוף בין תקופת ההודעה המוקדמת להתפטרות לבין תקופה של חופשה שנתית. לפיכך, מאחר והמעסיק הוא זה שקובע את מועדי החופשות, הרי שהמעסיק רשאי להודיע לעובד שינצל את יתרת החופשה העומדים לזכותו, או חלק מהם, בתקופת ההודעה המוקדמת, בכפוף להוראות חוק חופשה שנתית בדבר הודעה מראש של שבועיים על יציאה לחופשה לתקופה של שבוע ימים ומעלה. לפי פרשנות אחרת- העיקרון שנקבע בפסיקה, יחול גם במקרה של התפטרות, כך שכל עוד מוותר המעסיק על עבודת העובד בתקופת ההודעה המוקדמת להתפטרות, יהיה העובד זכאי, הן לתשלום עבור ההודעה המוקדמת שנתן והן לתשלום פדיון חופשה, בלא שניתן לחפוף בין התקופות. מאידך, במצב בו העובד הוא זה שמבקש לנצל את יתרת ימי החופשה העומדים לזכותו והמעסיק מסכים לכך, הרי שתיתכן חפיפה בין ימי החופשה לבין ימי ההודעה המוקדמת.

מחלה בתקופת ההודעה המוקדמת

תקופת ההודעה המוקדמת הנה תקופת עבודה לכל דבר ועניין, תקופה בה נמשכים יחסי עובד ומעביד, על כל המשתמע מכך. לפיכך, כל עוד לא ויתר המעסיק על עבודת העובד בתקופה זו בתשלום שכרו המלא, הרי ששעה שעובד חלה בתקופת ההודעה המוקדמת, וממציא אישור רפואי למעסיקו, יהיה העובד זכאי לתשלום דמי מחלה בהתאם לימי מחלתו הצבורים, בין אם חלה בתקופת ההודעה המוקדמת לפיטורים או להתפטרות.
יש לציין, כי מועד הפיטורים או ההתפטרות יישאר זה שנקבע, מלכתחילה, בהודעת הפיטורים או ההתפטרות ואין המחלה "מאריכה" או "דוחה" את מועד ניתוק יחסי העבודה.

הודעה מוקדמת לפי הסכם

חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות הנו אחד מ"חוקי המגן" של משפט העבודה וככזה אין להתנות עליו, כל עוד התנאי מרע עם העובד. לכן, אם בהתאם להסכם עבודה אישי בין עובד לבין מעסיקו נקבע, כי בכל מקרה של הפסקת עבודה ייתן מי מהצדדים הודעה מוקדמת לרעהו העולה על זו הקבועה בחוק והעובד מתפטר אך נותן למעסיקו הודעה מוקדמת כחוק בלבד- אין המעסיק רשאי לחייבו בבמתן הודעה מוקדמת ארוכה יותר מאשר זו הקבועה בחוק הודעה מוקדמת ויתרה מכך, הוא אף אינו רשאי לקזז או לנכות מכל סכום שמגיע לעובד עם סיום עבודתו, סכום השווה ליתרת תקופת ההודעה המוקדמת.
רק במקרה בו עובד לא נתן למעסיקו הודעה מוקדמת, במועדים הקבועים בחוק (להבדיל מאלה הקבועים בהסכם אישי), רק אז יהיה המעסיק רשאי לנכות מכל סכום שהוא חייב לעובד את שיעור ההודעה המוקדמת שלא ניתנה על-ידי העובד: "עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעסיקו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעסיקו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת" [סעיף 7(ב)].
יש לציין, כי שונה המצב במקרה בו המעסיק מפטר עובד: או-אז על המעסיק לתת לעובד את ההודעה המוקדמת הארוכה בהתאם להסכם האישי בין הצדדים, שכן ההתניה שבהסכם, הנה ברב המקרים, מיטיבה עם העובד.

(1) דמר 39840-04/10 לודמילה לשצינר נגד פאר מרכז החלמה רפואי בע"מ (פורסם ב lawdata).

(2) דב"ע 3-107/98 אורי ארבל נגד ה.פ.ה. ואח' (פורסם ב lawadata ).