בימים אלו אנו עדים לרפורמות בתחום הפנסיה בישראל. במרכז הרפורמות שאושרו לאחרונה, נמנית הרפורמה בחוק הפיקוח על מכשירים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן: "החוק").
סעיף 20 (א) לחוק העניק בשנת 2005 לעובד את הזכות לבחור את זהות הקופה אליה יועברו כספי הגמל: הפקדות המעסיק והפקדות העובד.
אלא מאי, סעיף 20(א) לפני התיקון הנוכחי לחוק השאיר בידי המעסיק את הזכות לקבוע את גובה התקציב הפנסיוני, היינו באמצעות השליטה על התקציב הפנסיוני ושיעורו, למעשה היה העובד מוגבל גם בבחירת זהות המוצר הפנסיוני. אם התקציב התאים לביטוחי המנהלים לא יכול היה העובד להפקיד לקופות הפנסייה, ואם התקציב העניק למשל שיעור הפקדה גבוה לאובדן כושר בביטוח המנהלים, היה העובד מפסיד את שיעור ההפקדות הנ"ל אם בחר מוצר פנסיוני שלא כלל הפקדות נפרדות לאובדן כושר עבודה.
בדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון סעיף 20(א) הנוכחי נאמר כי, על מנת לנתק את הקשר בין "התקציב הפנסיוני" שמעמיד המעסיק לבין בחירת המוצר הפנסיוני, מוצע לחייב את המעסיקים בכל מקרה לבצע את שיעור ההפקדות הגבוה ביותר האפשרי על פי דין.
בהתאם, ביום 5.8.2015 פורסם תיקון מספר 12 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 12), התשע"ה-2015 (להלן: "תיקון 12").
בתיקון 12 האמור, אשר ייכנס לתוקפו ביום 5.2.2016, יורחב חופש הבחירה של העובד בכל הנוגע להסדר הפנסיוני בו הוא מבוטח על ידי כך שמעסיקים לא יוכלו עוד להתנות את שיעור תשלומי ההפקדות שלהם לביטוח הפנסיוני של העובדים בסוג התכנית הפנסיונית בה בחרו העובדים, ולעובדים תינתן האפשרות לבחור בסוג הקופה והתכנית המתאימה להם ביותר מבלי שיושפעו משיעור הפקדות המעסיק.
החל מכניסתו לתוקף של התיקון, יידרשו מעסיקים בישראל להפקיד שיעור הפקדות זהה עבור מרכיב תשלומי המעסיק, על פי השיעור הגבוה מבין ההפקדות, ללא כל תלות בהסדר הפנסיוני שבו מבוטח העובד.
היה וההסדר הפנסיוני של העובד (בין אם מכוח הדין ובין אם מכוח הסכם) קובע שיעורי הפקדות שונים לקופות שונות, כדוגמת קרן פנסיה מקיפה וביטוח מנהלים, על המעסיק להפקיד בגין העובד את השיעור הגבוה של הפקדות המעסיק מבין שתי החלופות כאמור. עם זאת, הפקדות העובד למוצר הפנסיוני שבחר לא תשתננה בעקבות התיקון ותמשכנה להיות בהתאם להסדר הפנסיוני שחל לגביו.
למשל, אם עובד מבוטח בהסדר פנסיוני שקובע שיעור הפקדות מעסיק בשיעור של 14.33% לקרן פנסיה (8.33% לפיצויים ו-6% לתגמולים), וכן שיעור הפקדות מעסיק בשיעור של 13.83% לביטוח מנהלים (8.33% לפיצויים, 5% לתגמולים) –על המעסיק יהיה להגדיל את ההפקדות מטעמו (לקרן פנסיה ולביטוח מנהלים) כך שכולן תעמודנה על שיעור של 14.33%.
התיקון קבע שבשיעור ההפקדות אותו יהיה על המעסיק לקחת בחשבון ועל פיו להגדיל את שיעור הפקדותיו, יכלל גם מרכיב ההפקדות בשיעור המירבי לרכישת אובדן כושר עבודה. נקודה זו מעוררת שאלות. לדוגמא
מרכיב ההפקדות לאובדן כושר עבודה בביטוח מנהלים על פי האישור הכללי בדבר תשלומי מעסיקים לקרן פנסייה ולקופת ביטוח שהוצא מכוח סעיף 14 קובע שתי חלופות אפשריות למרכיב אובדן כושר העבודה:
– תשלומים בשיעור הדרוש להבטחת 75% מן השכר המופטר לפחות
– תשלומים בשיעור של 2.5% מן השכר המופטר
כאן מתעוררת השאלה מהו "שיעור ההפקדה המרבי" של הפקדות המעסיק. האם שיעור ההפקדות המרבי הוא בהכרח 7.5% (5% לביטוח מנהלים + 2.5% אובדן כושר) על פי החלופה השנייה הקבועה באישור הכללי, או שמא שיעור ההפקדות המרבי, הוא השיעור אותו העניק המעביד, אם השיעור אותו העביר עבור העובד העניק לאחרון ביטוח אובדן כושר בשיעור 75% מהשכר על ידי הפרשות בשיעור מופחת מ2.5% מהשכר. משהענקה זו עמדה ועומדת הן בדרישות האישור הכללי והן בדרישות החוזיות הספציפיות שנחתמו בין הצדדים, אין סיבה שלא תהווה את השיעור המחייב ? או שמא העובדה שלעובד יש היום בחירה גם לגבי ביטוח אובדן הכושר משמעותה שאוטמטית כל עובד שחל עליו האישור הכללי יוכל לבחור אובדן כושר עבודה בשיעור 2.5% ובאופן הזה להגדיל את הפרשות המעביד?
הוראות התיקון, אינם נותנים תשובה לשאלה זו ואנו מקווים שבעניין זה תתקבלנה הבהרות ממשרד האוצר.
במקביל לסוגיית ההפקדות ובחירת המוצרים הפנסיוניים, ביום 30.11.2015 פורסם תיקון מספר 6 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים) (להלן: "התיקון לחוק"), לפיו יישאו המעסיקים בישראל בעלויות תפעול ההסדר הפנסיוני וישלמו לסוכנים דמי סליקה על העברת הכספים לגופים הפנסיוניים הרלבנטיים. כמו כן, החל מיום 1.12.2015 זכאי כל עובד לבחור את הסוכן או היועץ הפנסיוני שלו. להבדיל מהמצב שהיה עד היום בו המעסיק התנה את הפקדת הכספים לקופת הגמל בעבור עובדיו בכך שבעל רישיון מסוים ייתן לעובד את שירותיי היעוץ הפנסיוני, בכך הקל על עצמו את סוגיית הליך הסליקה והעברת כספי עובדיו ליעדם, אולם מי ששילם עבור התפעול הנ"ל, היה העובד באמצעות דמי הניהול שנגבו ממנו.
ההסדר החדש הוגן יותר, ומאפשר לעובד בחירת סוכן ללא יכולת התנייה של המעביד ומנגד מטיל את דמי הסליקה והעברת הכספים ליעדם על המעביד. ההסדר החדש מפסיק את המצב האבסורדי בו העובדים מתוך החסכון הפנסיוני שלהם כנגד דמי הניהול שילמו את עלויות התפעול והסליקה של מעסיקיהם. מעבר לשינוי החקיקתי הראוי, יש לקוות שההסדרים האדמינסטרטיבים והבירוקרטיים הכרוכים בהקמת גופי סליקה התפעול יתבצעו באופן מסודר ויעיל שלא יפגע בחוסכים ו/או במעסיקים.
