בעקבות פסק דינו של כבוד השופט עמית בע"א 5033/18  קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ נ' רון לוי, פורסם בLawData מאגר מידע משפטי  [1]

מבוא

בבית המשפט העליון נקבע לאחרונה בפסק דין, מפי כבוד השופט י' עמית, איסור על הקניית מרכיב הפיצויים מתוך קופת ביטוח פנסיוני של פושט רגל לנאמן. הנימוק של בית המשפט העליון, מסתמך על כך שמדובר בקופה וותיקה, ולכן כל עוד לא הגיע מועד פירעונם של כספי הפיצויים , הם מוגנים על פי סעיף 85(א1) לפקודת פשיטת הרגל (להלן: הפקודה)[2]. ראוי להבהיר כי בית המשפט העליון הנכבד, בדק לא רק את הביטוח הפנסיוני הוותיק אלא גם סקר לאורך פסק הדין את כלל קופות הגמל, לרבות החדשות, וקבע, כי ייתכן ובמקרה של קופות חדשות, לא תחול אותה הגנה שהוענקה לקופות הוותיקות.

ברשימה זו, אבקש לחלוק, בכל הכבוד, על אחת המסקנות בפסק דינו של בית המשפט העליון הנכבד העוסקת בשאלה כיצד ניתן דווקא להקנות לנאמן את מרכיב הפיצויים בביטוח הפנסיוני החדש[3]. לשם כך, עלינו להבין קודם כל, מהו הבסיס הנורמטיבי המאפשר לנאמן לקבל את הזכויות בנכסיו של פושט הרגל, ומהן המגבלות המושתות עליו.

נפקות ההכרזה על פשיטת רגל

בהתאם להוראות סעיף 42 לפקודה, הרי שעם ההכרזה על אדם כשפושט רגל[4], כלל נכסיו מוקנים לנאמן, כאשר בסעיף 1 לפקודה הוגדרו נכסיו של פושט הרגל. אלא מאי? בסעיף 85(1), קבע המחוקק באופן מפורש את המגבלה הבאה : "הנאמן לא יפדה כספים המגיעים לחייב מכוח חברותו בקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, אלא לאחר שקיבל את אישורו של בית המשפט לכך; בית המשפט רשאי להורות על פדיון הכספים האמורים, כולם או מקצתם, ובלבד שאם כספי קופת הגמל הינם למטרת קצבה, וטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה, לא יורה בית המשפט על העברתם לנאמן".

הרעיון במגבלה זו, הוא למנוע פגיעות עתידיות בזכויות של פושט הרגל, באופן בלתי פרופורציוני. כך למשל נועדה המגבלה המצוינת בסעיף זה למנוע מצב בו בעקבות משיכה של סכום זניח, ייעלמו לפושט הרגל חסכונות בסכומים גבוהים בהרבה.

בפסק הדין בעניין מקפת[5], ביקש הנאמן להקנות לקופת הכינוס את כלל הכספים שהיו לפושט הרגל בקופת ביטוח פנסיוני וותיקה, כאשר על מנת לעשות כן, ובהתאם להוראות סעיף 85(1א), הגיש הנאמן בקשה לבית המשפט המחוזי להקנות את הכספים הצבורים במרכיב הפיצויים לקופת הכינוס, אולם מקפת טענה שבשל העברת מרכיב הפיצויים ובהתאם להוראות סעיף 78 לתקנון האחיד, החל על הקופה במקרה דנן, הרי שמשיכת כל תשלום מאת הקופה, יגרום לעמית/פושט הרגל, לאבד את כל זכויותיו בקופה. בנסיבות אלו, הגישה הקופה ערעור לבית המשפט העליון על האפשרות לבצע אף פדיון חלקי של הזכויות מקרן הפנסיה.

בית המשפט העליון קיבל את טענת הקופה, לפיה אף פדיון חלקי של הקופה יש בה כדי לפגוע בזכויותיו של העמית בקופה, ובהתאם להוראות סעיף 85(1), אסר על העברת הכספים.

אלא מאי? שבמסגרת הדיון אותו ערך בית המשפט העליון בקופות הוותיקות מול החדשות, אני מבקש לחלוק על תובנה אחת של בית המשפט העליון.
כידוע, החל משנת 2008, זכאים מרבית העובדים בישראל לעריכת ביטוח פנסיוני, והכל מכוח צו ההרחבה[6], כאשר חלק מן הביטוח הפנסיוניה הוא מרכיב הפיצויים. כידוע, הביטוח הפנסיוני מורכב משלושה חלקים (תגמולי עובד, תגמולי מעסיק וחיסכון מעסיק לפיצויים), אולם מאז שנת 2008, הרגולטור אינו מאשר לחסוך לביטוח פנסיוני שאינו לקצבה, ולכן, לשיטתי, מקום בו העובד לא עושה שימוש בפיצויי הפיטורים שלו לכל אורך חיי הקופה, הרי שעם הגיעו של העובד לגיל המזכה בהתאם לתקנון (בהנחה שעסקינן בקרן פנסיה), או לחוזה (בהנחה שעסקינן בביטוח מנהלים), הופך מרכיב הפיצויים לחלק מן התגמולים, ולמעשה הופך להיות חלק מהפנסיה[7].

השופט עמית הבחין בין כספי הפיצויים ובין כספי התגמולים, בשל הסיבות הבאות[8] :

1. זכאות החוסך לכספים: לגישתו של כבוד השופט עמית, כספי התגמולים שייכים לעובד מהיום שבו הופקדו בקופת הגמל, כאשר הזכאות לכספי הפיצויים מתגבשת בסיום יחסי העבודה ותלויה בהסדרים החלים על הקופה ועל העובד. אלא מאי? קביעה זו מאוד רחבה, ואינה מתייחסת להוראות הדין החלות היום. בהתאם לדין החל היום, כלל הכספים המשולמים לקופת ביטוח פנסיוני שייכים לעובד, אלא אם חתם על הסכם העסקה לפי סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים[9], או לחלופין, נתבע על ידי מעסיקו לפי סעיפים 16 – 17 לחוק פיצויי פיטורים. למעלה מזאת יובהר, כי כספי הפיצויים שייכים לעובד כבר מרגע הפקדתם. בנסיבות אלו, נראה שהיועץ המשפטי לממשלה טעה והטעה את בית המשפט הנכבד.
2. משיכה קצבתית או הונית: כפי שהובהר לעיל, בהתאם להוראות הדין, הרי שכספים שהופקדו בקופות הגמל[10] מאז שנת 2008, ייועדו לצרכי קצבה בלבד,  אולם כספים ממרכיב הפיצויים ניתנים למשיכה כרכיב הוני[11].
3. מיסוי : ישנו הבדל בין כספי פיצויים וכספי תגמולים מבחינת המיסוי, בין בהפקדה ובין במשיכה.
4. תכלית הכספים: בית המשפט הנכבד נתן יותר משקל לעובדה שמטרתם של פיצויי הפיטורים היא לאפשר רשת ביטחון לעובד המפוטר, ופחות משקל לעובדה שישנה פסיקה (הסומכת על הוראות חוק פיצויי פיטורים), כי כספי הפיצויים נועדו לשמש כחלק מן התגמולים.

ראוי להבהיר, כי בית המשפט העליון אף התייחס בפסק דינו למצב של משיכת כספי הפיצויים מהקופה (אף אם במקרה מזכה)[12], תוך שהוא מבהיר שהקניית כספי הפיצויים עלולה לפגוע ב-40% מכספי הגמלה שתשתלם בעתיד.

או אז, קבע בית המשפט העליון שורה של מבחנים, על מנת לענות על השאלה האם ניתן להקנות את הכספים לקופת הכינוס או להשאירם בביטוח הפנסיוני[13] :

1. שיקולים הקשורים ברווחת החייב: גובה הקצבה לה העמית/החייב יהיה זכאי לאחר גריעת כספי הפיצויים; מצבו הכלכלי של החייב ושל התלויים בו בהווה ובעתיד; היכולת של החייב לצבור זכויות פנסיוניות בעתיד.
2. שיקולים הקשורים בנושים: שיעור החוב שייפרע לנושים, סוג החוב וסוג הנושים; אפשרויות פירעון חלופיות העומדות לנושים; נסיבות ההסתבכות הכלכלית של החייב.

ראוי להבהיר, כי בית המשפט העליון, לא קיבל את גישתו של היועץ המשפטי לממשלה, לפיה לא ניתן להקנות את כספי הפיצויים שהופרשו על ידי המעסיק הנוכחי[14].

לסיכום

לטעמי, וכפי שהובהר לעיל, אמנם בית המשפט העליון שקל את העובדה שמדובר בפגיעה קשה בזכויותיו של העמית (הפסד עתידי של 40%), אולם לא התייחס לעובדה שדרך המלך של רכיב הפיצויים היא דווקא הפיכתם לקצבה, ואילו הדרך המשנית היא משיכתם ההונית. לכן, מקום בו העובד לא עושה שימוש בפיצויי הפיטורים שלו לכל אורך חיי הקופה, הרי שעם הגיעו של העובד לגיל המזכה הופך רכיב הפיצויים לחלק מן התגמולים, ולמעשה הופך חלק מהפנסיה ולכן לא ניתן להקנותו לנאמן.

[1] עא 5033/18 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ נ' רון לוי, פורסם ב LawData (2.2.20)

[2] פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 (לעיל ולהלן : "הפקודה"). ראוי להבהיר, כי אמנם החל מחודש ספטמבר 2019, לא מוגשות יותר בקשות לפי הפקודה אלא לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח – 2018, אולם הסעיף מצא את דרכו לסעיף 228 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי.

[3] כאלו שאינן בהסדר לפי סעיף 78ח לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א – 1981 (לעיל ולהלן : "חוק הפיקוח ביטוח")

[4] הדיון במסלול ובהכרזה אינו רלוונטי לרשימה זו, ולכן לא נדון בו.

[5] ע"א 5033/18 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א. ש. בע"מ נ' לוי ואח' (לעיל ולהלן : "עניין מקפת")

[6] צו ההרחבה [נוסח משולב] לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957 (לעיל ולהלן : "צו ההרחבה").

[7] למען הסדר הטוב יובהר, כי משמעות הביטוי הלועזי PENSION, הוא למעשה תשלום בשיעורים של סכום. יש לזכור, כי בעבר היו נפוצות תכניות במסגרתן ניתן היה לבצע היוון של הסכום שנצבר ולקבלו בתשלום אחד, אולם מזה שנים לא ניתן לעשות כן, והתשלום מתבצע לשיעורים. ראוי לסייג זאת בכך, שמדי תקופה נוהג משרד האוצר, לאפשר למשוך את מלוא הסכום הצבור בקופות מסוימות ללא מס, מקום בו הסכומים נמוכים, ועל מנת להימנע ממצבים בהם דמי הניהול יעלו על גובה החיסכון האפשרי.

[8] הכל תוך הסתמכות על הודעת היועץ המשפטי לממשלה, ר' לעניין זה סעיף 28 לפסק הדין בעניין מקפת.

[9] חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (לעיל ולהלן :"חוק פיצויי פיטורים").

[10] בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה – 2005, הרי שכל קופה שקיבלה את אישור הרגולטור תיחשב קופת גמל, לרבות קרן פנסיה או ביטוח מנהלים.

[11] בעניין זה ככל הנראה הייתה התעלמות מהוראות סעיף 8 לצו ההרחבה, לפיהן משיכת כספים מרכיב הפיצויים שלא בנסיבות מזכות, ישיבו את התשלום למעסיק.

[12] ר' לעניין זה סעיף 32 לפסק הדין בעניין מקפת.

[13] יש לזכור, כי עסקינן בקופות חדשות בלבד, שכן בהתאם להוראות התקנון, משיכה מוקדמת מקופה ישנה, מאפסת את כל זכויות העמית.

[14] ר' לעניין זה סופו של סעיף 37 לחוק.