חוק ההסדרים שעבר בכנסת בתאריך 22.12.16, ונכנס לתוקף בתאריך 27.4.17, כלל מהפכה בכל הקשור למשרתי הקבע, הן לגבי מחלות שחלו בהן תוך ועקב תנאי שירותם והן לגבי חבלות.

חוק הנכים (תגמולים ושיקום ) התשי”ט – 1959

( להלן: ” חוק הנכים “), המתייחס לזכאויות של חיילי סדיר, קבע, מילואים, שוטרים, סוהרים וכו’ להכרתם כנכי צה”ל, נחקק בשנת 1948 ותוקן בשנת  1959. בתי המשפט פירשו את החוק באופן רחב כחוק סוציאלי, אולם התיקון לחוק אשר במסגרת חוק ההסדרים שינה לחלוטין את המצב באשר לזכאים להיכנס תחת כנפיו של חוק הנכים  להיות מוכרים כנכי צה”ל.

התיקון לחוק גרם וגורם לקושי רב באשר לזכאויות להכרה כנכה צה”ל או כנפגעי עבודה, והמצב המשפטי במקרים רבים עדיין אינו ברור, דהיינו האם יש לפנות בתביעה לאגף השיקום או לביטוח לאומי . נוכח העובדה שמדובר בתיקון חדש יחסית, בתי המשפט עדין לא נדרשו לפרשנות של התיקון לחוק, ויש להמתין ולראות מה תהיה פסיקת בתי המשפט /בתי הדין לעבודה בנידון.

מדובר בתיקון רטרואקטיבי במהותו, שהרי הללו, בעת שחתמו לשירות קבע, ידעו כי הם חוסים תחת חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי”ט-1959 והוצאתם מתחולת החוק היא פגיעה מהותית,  קשה ובלתי הפיכה. יש לשים לב כי שירות קבע מתייחס גם לצעירים בני 22,23 ולא רק לשירות קבע ארוך.

קודם לתיקון לא הייתה בחוק הגדרה של “מחלה” או “חבלה”, אלא נקבע כי חייל יוכר כנכה צה”ל אם נכותו אירעה בזמן שירותו הצבאי ועקב תנאי שירותו.

“חבלה” הוגדרה בתיקון לחוק כדלהלן : “נזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים וכן הפרעות בתר חבלתיות (PTSD)”.

“חבלת שירות” של אנשי קבע הוגדרה על פי התיקון לחוק “חבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי”.

הגדרה זו תידרש לפרשנות הערכאות המשפטיות. כך, למשל, איש קבע שנחבל בתאונת דרכים בעת שהיה בדרכו מאימון בדרום הארץ לבסיס האם שלו. האם מקרה זה כלול בהגדרה הנ”ל? איש קבע שנפגע בכתפו שעה שהרים קיטבג בדרכו לבסיס, איש קבע שהחליק במדרכה בבסיס   – האם זו “חבלת שירות “? שהרי המקטרגים יטענו כי חבלות אלו אינן יחודיות לשירות הצבאי. איש קבע שנגרמה לו שחיקה של ברכיים/קרסוליים/ירכיים עקב אימונים מפרכים – האם מקרים אלו נכנסים להגדרת ” חבלת שירות”?

לגבי מחלות של אנשי קבע, רק מספר מצומצם ביותר של מחלות שבהן חלו אנשי הקבע הוכר כ”מחלות שירות” המאפשרות הגשת תביעה בגין מחלה שאירעה עקב השירות הצבאי, כגון מחלה עקב חשיפה לחומר מסוכן, קרינה מייננת או קרינה אינפרה אדומה, הידבקות במחלה בגלל חשיפה למוצרי דם ונוזלי גוף במסגרת טיפול רפואי בתנאי שדה, פגיעה באיברי השמיעה בעקבות אירועי רעש או חשיפה לרעש, ובלבד שמקור הרעש הוא באמצעי לחימה. אנשי קבע אשר הגישו תביעות עד למועד הכניסה לתוקף של התיקון לחוק,  27.4.17,  תביעותיהם יידונו לפי החוק הקיים והתיקון לחוק לא יחול עליהם, וכמו כן, התיקון לחוק לא יחול על מחלות/החמרת מחלות של אנשי קבע אשר התגלו לפני 1.1.2014.

המשמעות היא הרת גורל עבור משרתי הקבע. אנשי קבע שחלו תוך ועקב תנאי השירות הצבאי במחלות כגון סרטן, כשל כלייתי, סוכרת, אפילפסיה, פסוריאזיס, אסטמה, מחלות נפש וכו’, לא יוכרו כנכי צה”ל, ועליהם לפנות ולהגיש בקשה להכרה כנפגעי עבודה בביטוח לאומי. יש להביא בחשבון כי הזכאויות להכרה במחלות הקשורות לעבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי מצומצמות בהיקפן הרבה יותר מאשר בחוק הנכים, ולכן ייתכן כי הללו ייוותרו קירחים מכאן ומכאן.

עפ”י התיקון לחוק, אפילו איש קבע צעיר, בן 22, שחלה במחלה עקב תנאי שירותו , יאלץ לגשת למוסד לביטוח לאומי. ומי הנפגעים מכך? ציבור משרתי הקבע הנותנים את חייהם ומיטב כוחם ומרצם למדינת ישראל.

יש לקחת בחשבון כי משרתי קבע מבוגרים , עשויים לצאת נשכרים לו יוכרו כנפגעי עבודה, שעה שקצבת נפגעי העבודה הינה נגזרת של דרגת הנכות וגובה השכר, וזאת בניגוד למשרתי הקבע הצעירים , ששכרם אינו גבוה.

מצד שני, שעה שהתיקון לחוק פתח את הדרך בפני אנשי הקבע לפנות בתביעה למוסד לביטוח לאומי כנפגעי עבודה, נפתחה בפניהם הדרך להגשת תביעות נזיקין נגד המדינה, וזאת לעומת המצב טרם התיקון, שאז נמנעה מהם האפשרות לתבוע את המדינה בשל ייחוד העילה על פי חוק הנכים. כפועל יוצא, תוקן חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) התשי”ב-1952, כך שלגבי אנשי קבע נקבע בתיקון לחוק כי המדינה אינה אחראית בנזיקין רק במקרה שאיש הקבע הוכר בגין מחלת שירות או חבלת שירות. כלומר, לאנשי קבע קמה זכאות עפ”י התיקון לחוק להגיש תביעות נזיקין נגד המדינה אם מחלתם נגרמה עקב רשלנות המדינה.

כך לדוגמא, מקרה שבו איש קבע חלה באפילפסיה עקב מניעת שינה ע”י מפקדו, או משרת קבע שחלה בסוכרת או במחלה נפשית עקב התעמרות מפקדו – קמה לו זכאות להגיש תביעת נזיקין נגד המפקד והמדינה. דהיינו, נפתח עבור משרתי הקבע נתיב חדש, שלא עמד לרשותם עד כה –  הגשת תביעות נזיקין נגד המדינה, במידה ומחלתם  נגרמה עקב רשלנות המדינה /ואו מי מגורמיה, בנוסף להגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי, בעוד שלפני התיקון לחוק הברירה היחידה שעמדה בפניהם היא להגיש תביעה להכרה בהם כנכי צה”ל.

על פי התיקון לחוק, איש קבע שיגיש בגין אותו אירוע תביעה למוסד לביטוח לאומי ובמקביל לאגף השיקום, או במקרה שתוגש תביעה למוסד לביטוח לאומי אך המוסד יסבור כי החייל עשוי להיות מוכר כנכה צה”ל – המוסד לביטוח לאומי לא יבחן את התביעה, אלא ימתין עד לקבלת החלטה חלוטה של קצין התגמולים, לרבות לתוצאות ערעור  לביהמ”ש , אם הוגש. וממה החייל- יתפרנס בינתיים, מה עוד שבחינת התביעה ע”י אגף השיקום עלולה להמשך זמן רב.

לסיכום, התיקון לחוק נכנס לתוקף לפני למעלה משנתיים, ואת תוצאותיו מתחילים לראות בשטח בתקופה האחרונה. אנשי קבע אינם יודעים למי לפנות, האם להגיש תביעה לאגף השיקום או לביטוח לאומי. התיקון לחוק, על הניואנסים הכלולים בו, מעורר בעייתיות רבה ואי וודאות.

במהלך השנים מאז חקיקת חוק הנכים ניתנו פסקי דין רבים בנושא נכי צה”ל, ובעקבות התיקון לחוק אין ספק כי בתי המשפט יידרשו רבות בשנים הקרובות לדון בו ולפרשו.

עו"ד ענת גינזבורג

עו"ד ענת גינזבורג יו"ר ועדת נכים תגמולים ושיקום בלשכת עורכי הדין, בעלת ותק של 32 שנה כעו"ד, מייסדת וראש משרד "גינזבורג עורכי דין" המתמחה בייצוג תובעים בתחום הנזיקין, תאונות דרכים ועבודה, רשלנות רפואית, נכי צה"ל וביטוח לאומי. המשרד נמנה על משרדי הנזיקין המובילים בישראל בדירוג דן אנד ברדסטריט, ורשם לזכותו תקדימים רבים.

השארת תגובה