השאלה שאעסוק בה במאמר זה היא כדלקמן: באילו מקרים אוטם לבבי יכול להיחשב לתאונת עבודה והאם מעסיק יכול להיות אחראי ברשלנות בגינה? לצורך הדיון אפריד בין תביעה לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי במקרה של אוטם לבבי בזמן העבודה ובין תביעה לפיצוי מהמעסיק בטענה של רשלנות מצדו אשר גרמה לאירוע.

תאופיק, גבר בשנות הארבעים לחייו, התקבל לעבוד בעירייה כעובד ניקיון והשגחה על עובדי ניקיון נוספים באמצעות חברת קבלן. לאחר שהחל לעבוד התברר לו, כי הוא נדרש לבצע משימות גביה, עבודות שאין להן קשר לניקיון וכי הוא נתון ללחצים מצד המעסיק תוך שהוא הופך לגובה חובותיו. באחת הפעמים, תאופיק נכשל בביצוע משימת הגביה ודיווח על כך למעסיק בשיחת טלפון, שבמהלכה הוחלפו מילים קשות. תאופיק היה לחוץ במיוחד מכישלון זה שכן ידע, כי הוא עלול להוביל לפיטוריו. בדרכו חזרה הביתה חש ברע, הרגיש לחצים בחזה וקשיי נשימה ופונה לבית החולים שם אובחן כלוקה בהתקף לב. המעסיק ידע, כי תאופיק סובל מהשמנת יתר, כי הוא לחיץ ורגיש וכי יש לו תלות כלכלית רבה בעבודתו ולמרות זאת לא שינה את דרישותיו ואת הלחץ שהפעיל על תאופיק. [1] אירוע זה מעורר שתי שאלות מרכזיות: האחת היא האם תאופיק יקבל פיצויים מהמוסד לביטוח לאומי בגין האירוע? והשנייה היא האם המעסיק יכול להימצא אחראי ברשלנות ולחוב בפיצויים כלפי העובד?

מאחר והאירוע אירע במהלך העבודה, בשלב הראשון, יש לבדוק האם הוא עולה בגדר תאונת עבודה. לצורך כך נפנה לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") אשר מגדיר מהי תאונת עבודה. החוק קובע, כי תאונת עבודה הינה אירוע פיזי עובדתי, שאירע לעובד באופן פתאומי, תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובמקרה של עובד עצמאי, תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו. החוק אף מגדיר תאונה כתאונת עבודה גם אם אירעה בדרך לעבודה ובדרך חזרה מהעבודה, או עקב פגיעה שאינה תוצאה מהעבודה ושנגרמה בידי אדם אחר או חפץ אחר.

כלומר, תאונת עבודה במובנה הקלאסי, הינה אירוע פתאומי וחד פעמי הנראה לעין. באירוע כזה, הסיבה לתאונה היא בלתי צפויה, ניתן לתחום אותה בזמן ובמקום כאשר הגורם לה הוא חיצוני. אבל, המציאות מורכבת יותר מהגדרה זו, ולכן הפסיקה פירשה את המונח תאונה בצורה מרחיבה, כך שתכלול, בין היתר, גם אירוע הבא על רקע קונסיסטוציונלי הפורץ בהקשר לתקרית בעבודה. במקרה כזה על העובד להוכיח קרות אירוע חריג בעבודה שגרם להתפרצות המחלה במועד שהתפרצה, על מנת שניתן יהא לייחס את התפרצותה לעבודה דווקא ולראות בה תאונת עבודה. [2] כך הדבר בנוגע לאוטם לבבי, שעל מנת שיוכר כתאונת עבודה, נדרש להוכיח שהוא פרץ בעקבות אירוע חריג או מאמץ לא רגיל המתרחשים בעבודה. העובד נדרש להציג ראשית ראיה לכך שאירע בעבודה אירוע כזה אשר ניתן לראותו ככרוך במאמץ מיוחד, נפשי או גופני, והיה עלול לגרום לבוא האוטם או להחישו. השפעתו של המאמץ הנבחן נשקלת לא בכלליות אלא ביחס לנפגע עצמו לפי מצבו בעת קרות האירוע. [3]

המנגנון הסוציאלי העומד בבסיס חוק הביטוח הלאומי נועד לפצות עובדים, בין היתר, במקרים בהם הם נפגעים בעבודתם מבלי לדון בשאלת אחריותו של המעסיק או של אחרים בגין פגיעתם. כאשר עובד מצליח להוכיח את חריגות האירוע ביחס להשפעת גורמים אחרים, הוא יזכה לדמי פגיעה, ולאחר מכן יוכל להגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לקביעת אחוזי נכות ולתשלום גמלה, בתלות בגובה אחוזי הנכות שיקבעו על-ידי ועדה רפואית.

מהם דמי פגיעה?
חוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה-1995 קובע בסעיף 92 בו כי מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה. דמי הפגיעה המשולמים הם עד שלושה עשר שבועות, כאשר בעד יום הפגיעה לא משולמים דמי פגיעה. במידה ואובדן כושר העבודה אינו עולה על שניים עשר ימים, ימי הפגיעה מנוכים מימי המחלה שנצברו לעובד במקום עבודתו. שיעור דמי הפגיעה הוא שלושה רבעים מהשכר הרגיל עד לתקרה על-פי נוסחה הקבועה בחוק.

פרשת אבי ברנע נ' המוסד לביטוח לאומי מדגימה את הדיון בשאלת מידת חריגותו של אירוע שאירע בעבודה ואשר לדברי התובע, הוא אשר גרם לאוטם הלבבי. [4] בפרשה זו, התובע, בעל משרד חקירות עצמאי, טען להתרגזות חריגה שאירעה לו במהלך יום עבודה בעת שעסק בתיק חקירה מסוים בשיתוף עם חוקרים פרטיים אחרים, ואשר בעקבותיו אירע האוטם הלבבי. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו לתשלום דמי תביעה, מן הטעם שלא הוכח אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם הלבבי. התובע ערער לבית הדין הארצי, שם נקבע, כי כיוון שמתעורר ספק באשר לחריגות האירוע, יש בכך כדי להצדיק מינוי מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי. במיוחד נוכח סמיכות הזמנים בין אירוע המעקב במהלכו התרחשו הוויכוחים, ובין מועד התרחשות האוטם הלבבי.

ואולם, בעוד שהתביעה מול הביטוח הלאומי דורשת רק הוכחה של מאמץ מיוחד או אירוע חריג בעבודה אשר גרמו לתאונה ובמקרה הזה לאוטם הלבבי, הרי לצורך קבלת פיצויי מהמעסיק במסגרת תביעה נזיקית נגדו בנוסף על הפיצוי מהמוסד לביטוח לאומי, על העובד גם להוכיח התנהגות רשלנית מצידו של המעסיק כלפיו. שכן, גם אם נגרמה לעובד תאונה במהלך העבודה ועקב העבודה, אחריותו של המעסיק תוכר רק אם יוכח אשם מצידו במסגרת עוולת הרשלנות או במסגרת הפרת חובה חקוקה.

דוגמא מעניינת לכך היא פרשת מיכאל שרף נ' אסותא מרכזים רפואיים, [5] שבה בערכאה הראשונה בית המשפט קבע, כי המעסיק הפר את חובת הזהירות כלפי העובד, משלא עשתה דבר כדי למנוע את האירוע החריג שגרם לאוטם הלבבי ובערכאת הערעור התביעה נגד המעסיק נדחתה. להלן אציג את עיקרי העובדות, לאחר מכן את החלטת בית המשפט המחוזי ולבסוף את פסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כערכאת ערעור.

בפרשה זו התובע הינו טכנאי רנטגן אשר הועסק אצל הנתבעת כטכנאי MRI ו-CT החל משנת 1992. בשנת 1996 פרץ סכסוך עבודה בין הטכנאים להנהלת הנתבעת ואף הוכרז על סכסוך עבודה. בתקופה זו, התובע היה הטכנאי היחיד שהמשיך לעבוד במשמרות לילה. כתוצאה מכך, נאלץ לעבוד במשמרות ארוכות ורבות, ונוסף על כך נוצרו מתחים וויכוחים יומיומיים בינו לבין יתר הטכנאים על רקע עבודתו במשמרות הלילה. באחד הימים התובע הגיע למקום עבודתו אצל הנתבעת ופגש שם ארבעה טכנאים ממחלקתו, אשר פנו אליו והחלו להתווכח איתו על עניין השביתה. הטכנאים איימו עליו כי יחרימו אותו ויקשו על תפקודו בעבודה. ויכוח זה היה חריג בעוצמתו ולווה בצעקות, גידופים ומילות גנאי שהופנו כלפיו. התובע טען, כי כתוצאה מהוויכוח הוא התרגז מאוד, חש כאבים בחזה ותחושת חנק ולמחרת הויכוח עבר אוטם חריף בשריר הלב.

התובע הגיש תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בטענה, כי הנזק שנגרם לו בגין אירוע הלב נגרם עקב מעשיה ומחדליה הרשלניים של הנתבעת. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וקבע, כי אומנם אין להטיל אחריות רחבה על המעסיק ביחס לכל יחסי העבודה בין עובדיו לבין עצמם. יתכן, כי ויכוח בודד בין עובדים אשר בעקבותיו העובד ילקה בליבו, לא יגרום לבית המשפט להטיל אחריות על המעסיק בגין תוצאות אותו ויכוח. שכן, לא ניתן לצפות ממעסיק סביר שיהיה מודע לכל מחלוקת בין עובדיו וכי יתערב בכל ויכוח וויכוח. ואולם, במקרה דנן, הויכוח בין התובע ליתר העובדים היה חריג בחריפותו. אין המדובר באירוע בודד, אלא שיא של התנכלות יומיומית של כל הטכנאים במכון כלפי התובע, על רקע סכסוך בין הטכנאים לבין הנהלת הנתבעת בעניין תוספת התשלום. לכן, הנתבעת ידעה, או אמורה הייתה לדעת, אודות היחסים העכורים בין התובע לבין הטכנאים, ואת מידת חומרתם, ולצפות את הסכסוך שייווצר בין התובע לבין הטכנאים הרואים בו מפר שביתה המשבש את ניסיונותיהם להשיג תוספת תשלום מהנתבעת.

לפיכך בית המשפט קבע, כי התפרצות הטכנאים על התובע הייתה סיכון בלתי סביר אשר הנתבעת יכולה הייתה לנקוט אמצעים סבירים על מנת למנעו. בית המשפט קבע עוד, כי הנתבעת, כמעסיק סביר, יכולה הייתה לערוך שיחות עם הטכנאים ועם התובע ולנסות לפשר ביניהם, לנזוף בטכנאים ולבקש מהם שלא להתנכל לתובע, ליצור סביבת עבודה נעימה וכדומה. ואולם, היא לא עשתה כן. בית המשפט עוד הבהיר, כי  מחובתו של מעסיק סביר לדאוג לסביבת עבודה תקינה עבור עובדיו, ובכלל זה לדאוג שלא יתנכלו לעובדיו ולמנוע מצבים כאלו במידה והם מתרחשים.

הנתבעת-המעסיקה ערערה על פסק הדין ובית המשפט העליון קיבל את הערעור, דחה את התביעה תוך שהוא מסביר, כי הטלת אחריות בנזיקין בשל אוטם שריר הלב שנגרם לעובד כתוצאה מהתרגזות בעבודה, עלולה להפוך כל אינטרקציה בין אישית במקום העבודה לזירה פוטנציאלית של חבות בנזיקין. עוד הובהר, כי יתכנו מקרים בהם יימצא המעסיק אחראי לאוטם לבבי של העובד, אבל נדרש מקרה חריג וקיצוני במיוחד. [6]

ובחזרה לסיפורו של תאופיק, תביעתו נדחתה ונקבע כי המעסיק לא התרשל. בית המשפט קבע כי החשש מפיטורים אינו מהווה סיכון חריג דיו כדי לקבוע, כי התרשל. וזאת מבלי לשלול את זכאותו לדמי פגיעה ואף גמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, אשר מעניק בטחון סוציאלי לכלל העובדים, מבלי לחייבם להוכיח רשלנות מצד המעסיק.

לסיכום, אחריותו של המעסיק בנזיקין בגין אירוע לבבי מותנית במכלול של גורמים ובעיקר בחריגותו של המקרה

[1] הסיפור מבוסס על הפרק העובדתי בתא (חי') 67727-10-13 תאופיק חיאדרה נ' ברק חברה לשמירה, אבטחה וניקיון בע"מ
[2] בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג(2) 529
[3] בג"ץ 1199/92 אסתר לוסקי ואח' נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מז(5) 734
[4] עבל (ארצי) 23260-06-16 אבי ברנע נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-LAWDATA)
[5] תא (ת"א) 1616/04 שרף מיכאל נ' אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ (פורסם ב-LAWDATA)
[6] עא 9073/09 אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' מיכאל שרף (פורסם ב-LAWDATA)