פיטורי מורים קבועים יכולים להתבצע על פי אחת משלוש הסיבות הבאות[1]:
1. פיטורים תקציביים/מנהליים – כאשר מדובר בצמצום אובייקטיבי בבית הספר (ירידה במספר התלמידים, צמצום מספר הכיתות, סגירת מגמות והפחתת תקן השעות) וביטול מקצוע.
2. פיטורים משמעתיים – כתוצאה מהפרת משמעת חמורה של המורה, שהוכחה בבי"ד משמעתי של השלטון המקומי או בבי"ד משמעתי של עובדי המדינה.
3. פיטורים פדגוגיים – פיטורים כתוצאה מאי-התאמה של מורה קבוע למערכת החינוך. זהו תהליך שנמשך בדרך כלל שנתיים ימים, בו מעורבים בשנה הראשונה לתהליך הפיטורים שני מפקחים. אם שני מפקחים קבעו שהמורה מועמד לפיטורים, הוא מקבל "אזהרת מנכ"ל". בשנה שלאחר מכן המורה מבוקר על ידי 3 מפקחים. בהתאם להוראות הקיימות אם מועצת המפקחים של המחוז החליטה על פי דוחות הפיקוח של 3 המפקחים בשנה השנייה, שיש להפסיק את עבודת המורה, כי אז שר החינוך או מנכ"ל משרד החינוך יישלחו למורה מכתב פיטורים[2].
במאמר זה אעסוק בפיטורים פדגוגיים שהם בעלי ההשלכות החריפות ביותר על עתידו המקצועי של המורה.

פיטורים פדגוגים של עובד הוראה הוא הליך של פיטורים כתוצאה מאי התאמה של מורה קבוע למערכת החינוך. משמעותם בהתאם לתקנון של עובדי הוראה היא כי מורה שפוטר מטעמים פדגוגיים מסקטור אחד של מערכת החינוך לא יוחזר לעבודה לסקטור אחר, אלא אם כן קיימות נסיבות מיוחדות להחזרתו. בפועל הם מהווים גזר דין סופי לעובד הוראה לעסוק במקצוע. עובד הוראה כזה יתקשה למצוא עבודה במערכת אחרת מאחר וענין אי התאמתו למשרד החינוך, שהוא המעסיק הגדול ביותר של עובדי הוראה במדינה, ירבוץ כצל על המשך דרכו המקצועית. הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מוראלית.

יש לסנקציה זו השלכות רבות. ראשית, מבחינת זכויותיו של המורה בתוך המערכת: מורה שפוטר מטעמים פדגוגים לא יוחזר לעבודה במערכת החינוך אלא בנסיבות מיוחדות כאמור. שנית, במידה ועובד ההוראה מגיש בקשת להגדלת קיצבה מכל סיבה שהיא, הוא צפוי להיתקל בסירוב מאחר ונציב שירות המדינה לא מגדיל שיעור קיצבה מכל סיבה שהיא למורה שפוטר מטעמים פדגוגיים. שלישית, מבחינת האופק התעסוקתי – עובד הוראה שפוטר מטעמים פדגוגיים נושא עליו "כתם" של פגם בכישוריו החינוכיים שאינם מאפשרים העסקתו כמורה, וסיכוייו למצוא עבודה בהוראה גם מחוץ ל"מערכת החינוך" מוגבלים עד מאד[3]. עובדי הוראה שפוטרו בפיטורים פדגוגיים מעידים על קשייהם למצוא עבודה חלופית לאחר פיטורים כאלו, בעיקר בגילאים מבוגרים יותר. רביעית, ואם לא די בכך – גם מבחינת אפשרויות שינוי מקצועי דרכם כמעט נחסמת – לפי הקריטריונים של המשרד הממשלתי העוסק בתעסוקה[4] עובדת הוראה שפונה לקבל הכשרה מקצועית עלולה להיתקל בקשיים, במידה וגילה הוא מבוגר והיא לא תימצא זכאית לקבלה הכשרה מקצועית. חמישית, מבחינה אישית מוראלית – אדם שעסק בהוראה במשך שנים, וזכותו לעבודה נשללה ממנו עלול ללקות בקשיים התנהגותיים בעקבות ההלם המקצועי שהוא נחשף אליו.

לכן, התנהלותו של משרד החינוך בנושא, צריכה להיות התנהלות הוגנת, זהירה, שקופה ומוקפדת.

פרוצדורה של פיטורים פדגוגיים
הנוהל של פיטורים פדגוגיים מוכתב על פי מקום עבודתו ושיוכו של עובד ההוראה:
לגבי עובד הוראה בבית ספר יסודי יחול תקנון שירות עובדי הוראה שהינו הסדר קיבוצי[5], ומכיל פירוט תנאי השירות והשכר של עובדי הוראה ומקיף את מכלול הנושאים תוך התייחסות לרבדי החינוך ולמגזרים השונים. פרק 1.28 לתקנון דן בהפסקת עבודה של עובדי הוראה. פרק 1.28.1 מפרט את דרכי הפרישה של עובד ההוראה: התפטרות, פיטורים, פרישה לגמלאות, פטירה. פרק 1.28.2.1 עוסק ב"תהליך הפיטורים", וההוראות בו "משותפות לכלל מערכת החינוך בנושא פיטורים ופיצויי פיטורים". הליך פיטורים פדגוגיים של עובדי הוראה בבתי ספר יסודיים מוסדר בפרק 3.5 לתקנון.

לגבי עובד הוראה המועסק במסגרת "אופק חדש", הנוהל הרלוונטי לפיטורים פדגוגים הינו, הנוהל הקבוע במסגרת רפורמת "אופק חדש", החל על אותם עובדי הוראה המועסקים במסגרת "אופק חדש". רפורמת "אופק חדש" שהושגה בהסכמה בין משרד החינוך לבין הסתדרות המורים מאפשרת, בין היתר, למנהלי בתי הספר אוטונומיה רחבה יותר בניהול בית הספר. במסגרת רפורמה זו הוחלט, שהיוזמה לפיטורי מורה תהיה של מנהל בית הספר ולא של הפיקוח, שלא כמו הנוהג בעבר.

נוהל פיטורי מורים לפי רפורמת "אופק חדש" פורסם בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, ואותו יש לבחון, משפיטוריו של המורה נעשו לאחר כניסתו לתוקף של נוהל זה.

פרק 2.3.1 לנוהל עוסק בפיטורי מורה קבוע מסיבות פדגוגיות. בפרק שני פרקי משנה; האחד – עוסק במורה המועסק בשירות המדינה עד 15 שנה, והשני – עוסק במורה המועסק בשירות המדינה 16 שנה ומעלה. נוהל זה קובע מספר שלבים לפיטורים הפדגוגיים.

אכן, לאחר חתימת הסכם "אופק חדש" דווח כי חל מהפך במערכת החינוך שהחזיקה עד שנת 2010 בסטטיסטיקה יוצאת דופן: במציאות שבה מורים לא מעטים אינם מתאימים למקצוע, מספר המורים שפוטרו על רקע ביצועים פדגוגיים בלתי מספיקים עמד על עשרה בלבד מדי שנה. אלא שכניסתו לתוקף של אחד מסעיפי רפורמת "אופק חדש" שינתה את התמונה: בשנה האחרונה פוטרו 140 מורים בשל חוסר התאמה, מה שמאפשר הזרמת דם חדש למערכת[6]. קשה להתעלם מהפן החיובי של עובדה זו: העלאת רמת סגל ההוראה בבתי הספר לשם התאמתו לצרכי התלמידים. אך יש גם להתייחס לפן השלילי בה: פיטורי מורים שהקדישו זמנם ומרצם למערכת החינוך ששחקה אותם עד דק.

בנושא פיטורים פדגוגים הולכת ומצטברת פסיקה של בתי הדין לעבודה ובמאמר זה אנתח את פסק הדין החדש שניתן לפני מספר חדשים בבית הדין הארצי לעבודה בענין יצחק לוציאן זנסקו נ' מדינת ישראל[7] (להלן: ענין זנסקו).

מאחר שברמה העקרונית בית הדין יטה שלא להתערב החלטות שיפוטיות של רשות מוסמכת במקרים חריגים וקיצוניים בלבד נראה כי בתי הדין אכן נמנעים לעיתים מהתערבות גם במקרים בהם משרד החינוך עושה שימוש בלתי זהיר ורשלני שלא לומר פזיז בכלי שנמצא בידיו.

זנסקו נ' מדינת ישראל: מהלך הדיון המשפטי וניתוחו

עובדות:
זנסקו הוא מורה בן 53 במועד תחילת הליכי פיטוריו, שהחל את עבודתו בהוראה בן 50 לאחר הסבה מתחום ההי-טק. כשנה לפני תחילת הליכי פיטוריו הפך למורה קבוע. בסמוך לאחר קבלת סטטוס הקביעות שלו החלו להגיע עליו תלונות הן באשר לרמת ההוראה שלו והן באשר להתנהלותו כלפי התלמידים. בסוף שנת הלימודים תשע"א כשהתברר כי יש כוונה לפטרו התערב בשמו האיגוד המקצועי – הסתדרות המורים והודיע כי הוא הפך לקבוע וכי ניתן לפטרו רק בהתאם לנהלים.

לאחר פתיחת שנת הלימודים תשע"ב, הוחל בהליך שנועד להביא לפיטורי זנסקו מטעמים פדגוגיים לרבות שיחות עם מפקחים ושיחת שימוע. אולם, בסופו של דבר, הליך פיטוריו הפדגוגיים של המערער לא הסתיים במהלך שנת תשע"ב. הסיבה להפסקת ההליך הייתה אי ביצועו כדין ובהתאם לשלבים המתחייבים מנוהל הפיטורים ופנייתו בעניין זה למשרד החינוך.

בשנת הלימודים תשע"ג הוחלט לפתוח פעם נוספת בהליך פיטורים פדגוגיים והודיעו לזנסקו על כך. במהלך השנה ננקט השלב ההתחלתי של הפיטורים הפדגוגיים – זנסקו זומן לשיחה עם מנהלת בית הספר בה הודע לו על פתיחת הליך פיטורים פדגוגיים. נערכו ביקורים ותצפיות בשיעוריו של המורה ודוחות המפקחים העלו ממצאים שליליים לגבי תיפקודו. בעקבות זאת, הליך פיטוריו התקדם ועבר לשלב הבא: הוא זומן טלפונית לוועדה פריטטית לצורך דיון בפיטוריו. הזימון הרשמי נשלח אליו בכתב אך הגיע יום לאחר כינוס מועד הוועדה[8]. בינתיים התכנסה מועצת המפקחים של המחוז כדי לדון בפיטוריו בה התברר כי המורה התנגד לביצוע חלק מהתצפיות על הוראותו, וסרב להעביר מערכי שיעור ותוצרי למידה לשם קבלת חוות דעת עליו. מועצת המפקחים המליצה על המשך הליך הפיטורים עוד לפני שהתקיימה הוועדה הפריטטית.

הדיון בוועדה הפריטטית התקיים ב-12.5.13 וקדם לו הליך יזום על ידי זנסקו בבית הדין לעבודה שביקש לבטל את דיוני הוועדה מסיבות פרוצדוראליות. בקשתו נדחתה. בוועדה הפריטטית נכחו שני מפקחים מטעם משרד החינוך, נציג האיגוד המקצועי – הסתדרות המורים, המורה ובא כוחו. מטעמו של המורה נטענו בוועדה טענות פרוצדוראליות לגבי ייצוגו על ידי האיגוד המקצועי וכן טענות מהותיות. בסיום הדיון לפני הועדה הפריטטית, החליטה הוועדה על המשך הליך פיטוריו הפדגוגיים של המערער.

בכך נכנס הליך פיטוריו לשלב השימוע. אולם, המורה עמד על כך שברצונו לעיין בתיקו האישי, בטרם יתקיים שימוע בעניינו. נאמר לו, שעליו להגיש בקשה מתאימה למשרד החינוך על מנת לקבל את החומר. בסופו של דבר, לא התקיים כלל שימוע בעניינו של המערער. למרות זאת, הליך פיטוריו המשיך להתקדם אל עבר שלב קבלת ההחלטות: יום לאחר כינוס הוועדה הפריטטית המליצה מנהלת המחוז על פיטוריו הפדגוגיים של המערער ושבוע לאחר מכן ניתנה החלטת מנכ"ל משרד החינוך 3 (להלן – מנכ"לית המשרד), על פיטורי זנסקו מטעמים פדגוגיים. זנסקו ערער לשר החינוך אך בקשתו נדחתה ולכן פנה לערכאות משפטיות.

טענותיו של זנסקו הופנו הן כנגד המדינה והן כנגד האיגוד המקצועי – הסתדרות המורים. כנגד המדינה היו לו טענות בגין פגמים פרוצדוראליים בהליך הפיטורים הכוללות לדוגמה פגמים בהרכב הוועדה הפריטטית, וטענות על פגמים מהותיים שהעיקרי בהם הוא העדרו של הליך שימוע. כנגד האיגוד המקצועי טענותיו התרכזו סביב התנהלות נציגיה כלפיו והעובדה שלא יכול היה לבחור את נציגו בוועדה הפריטטית, שעל פי רפורמת "אופק חדש" כוללת רק נציג אחד של האיגוד המקצועי ולא שניים.

אציג כאן את ההחלטות של שתי הערכאות:
בית הדין האיזורי בחיפה על ידי השופטת עפרה ורבנר קבע כי משרד החינוך אכן לא קיים את הוראות הנוהל החדש של פיטורים פדגוגיים במלואם, כאשר מרבית ההפרות היו פרוצדוראליות, והפגם המהותי היה פיטורי המערער בלא שנערך לו שימוע. בגין הפגם המהותי בהליך הפיטורים – העדר השימוע ואי העברת מסמכים במועד, נקבע כי בנסיבות העניין, הפגיעה בזכות הטיעון של המערער, בגלל העדר שימוע, אינה כזו שמצדיקה את ביטול פיטוריו, אלא מדובר בפגיעה המצדיקה פסיקת פיצוי כספי.

אשר לתביעה נגד הסתדרות המורים נקבע כי המערער לא הוכיח קיומה של עילת תביעה כלפי ההסתדרות ועל כן לא זכאי לסעד כלשהו ממנה. בין היתר מאחר ובית הדין השתכנע כי נציגי האיגוד המקצועי דווקא פעלו למניעת פיטורי התובע, במהלך השנים תשע"א ותשע"ב, וכי התובע בחר, במהלך שנת הלימודים תשע"ג, לפנות ולקבל סיוע של עורך דין פרטי, ולא ביקש מהאיגוד המקצועי לסייע לו. גם בפתח הדיון לפני הועדה הפריטטית, הצהיר התובע, כי אין הוא מעוניין בייצוג הסתדרות המורים. יתר על כן הדגיש בית הדין האיזורי בחיפה מפי השופטת עפרה ורבנר כי ארגון העובדים אינו מחויב לתמוך בכל טענה שמעלה העובד ולהזדהות עם כל דרישה של העובד. זנסקו סירב לקבל עצות המבוססות על ניסיון החיים של נציגי ההסתדרות, אשר המליצו לו לעבור לעבוד בבית ספר אחר, ואילו היה מקבלן ייתכן והוא היה מצליח יותר מאשר בבית ספר 'רעות'."

הפיצוי שנפסק לו הוא שמונה חודשי משכורת.

ערעורו לבית הדין הארצי לעבודה לא צלח לא נגד המדינה ולא נגד הסתדרות המורים למרות הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים.

את פסק הדין של בית הדין הארצי שניתן על ידי השופט אילן איטח פותחת פיסקת נזיפה כלפי משרד החינוך כדלקמן: "נקדים אחרית לראשית ונדגיש כי הפגמים בהליך הפיטורים של המשיב כפי שקבע בית הדין האזורי אמנם לא הצדיקו את ביטולם, אך ללא ספק טמונה בהם פגיעה בנוהל התקין, כפי שהובהר גם בפסיקת בית דין זה. יש לקוות כי משרד החינוך יפיק את הלקחים שהיו צריכים להיות מופקים מזמן ויוודא כי הליכי הפיטורים, לא כל שכן – פיטורים פדגוגיים– יעשו "לפי הספר", בלשונו וכרוחו."

בפועל, בית הדין הארצי דחה אחת לאחת את טענותיו של המערער למרות הפגמים הפרוצדוראליים החמורים בהתנהלותה של המדינה כלפי המורה. מאחר ויש בטענות מוצדקות אלו להציג את אופן התנהלותה של המדינה אפרט אותם בהרחבה:
1. אי מתן הודעה בכתב על פתיחה בהליך הפיטורים הפדגוגיים – למרות ששלב זה לא בוצע, בית הדין לא מצא בכך טעם המצדיק את ביטול ההליך. שכן, מן הבחינה המהותית תכליתה של ההודעה בכתב – יידוע של המורה על המשך ההליך לפיטורים פדגוגיים, התקיים במקרה זה.
2. הרכב מועצת המפקחים ש"נגוע" בחשד לדעה קדומה בגין העובדה שהוא כלל מפקחים שהמליצו על פיטוריו בתחילת הדרך – בית הדין דחה את טענותו של זנסקו מטעמים פרוצדוראליים אך התריע כי "עניין זה של הרכב מועצת המפקחים אמור היה להיות מוסדר בעקבות ההערה בעניין פלונית, ואם לא הוסדר, נכון שיוסדר בהקדם".
3. קיום הוועדה הפריטטית שלא על פי השלבים בנוהל החדש – קיום הוועדה נעשה שלא על פי הנוהל ולא נמסר למורה מידע שאמור היה להימסר לו במסגרת השלב של החלטת מנהל המחוז. יתרה מזאת, בתחילה אף נמסר לו טלפונית כי לא יוכל להופיע עם בא כוחו בפני הוועדה הפריטטית (אם כי בסוף עניין זה הוסדר וב"כ המערער הופיע בוועדה הפריטטית). למרות זאת בית הדין הארצי קיבל את קביעת בית הדין האזורי כי הלכה למעשה הטענות נגד המערער היו ידועות לו, ולכן אין בפגם זה לכשעצמו כדי להצדיק את ביטול החלטת הוועדה הפריטטית.
4. העדרו של הליך שימוע – למרות החשיבות העליונה של זכות זו לא רק בהיבט של תרומתה לקבלת החלטה מושכלת על ידי המעסיק בעניינו של העובד, אלא גם בהיבט של שמירה על כבוד העובד כאדם[9]. לא קוים?? למערער שימוע טרם קבלת החלטת מנהלת המחוז להמליץ על פיטוריו הפדגוגיים.

ולמרות כל החריגות הללו פסק בית הדין הארצי כי אין להגדיל את "הקנס" שהוטל על המדינה והסתפק בשמונת חודשי המשכורת שהושתו עליה.

פסק הדין שניתן בחודש אוגוסט 2016 מעלה מספר תהיות אותן אביא להלן.

 

התנהלותה של המדינה בפיטורים פדגוגיים ותפקידו של בית הדין

מורים המועמדים לפיטורים מטעמים פדגוגיים עומדים בפני צומת גורלית בחייהם המקצועיים. אכן, בידיהם מופקדים ההשכלה והחינוך של הילדים ומורה גרוע עלול לגרום נזק רב הן לתלמידים והן למדינה. אין ספק שהשאיפה להעלות את רמת החינוך וההשכלה היא בנפשה של מערכת החינוך והיא אחד התנאים להשתלבותינו המוצלחת בקהילה הבינלאומית. המורים כסוכני החינוך של המדינה נושאים על כתפיהם נטל כבד מאד והציפיות מהם גדולות מאד. המקצוע עצמו הוא קשה ושוחק ולא בכדי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחת על מחסור צפוי של למעלה מ-7000 מורים בשנת 2018.[10]

מורה שאינו מתאים להוראה כדאי שלא יעסוק בה. אכן, מהליכי הפיטורים הפדגוגיים ניכר כי הם נותנים למורה מספר הזדמנויות להזים את הטענות בדבר אי התאמתו. כל זאת על פי נהלים מוסדרים שנקבעו בהסכמים בין המדינה לבין האיגודים המקצועיים של המורים. אולם, למרות כל אלה, הפסיקה מלמדת כי הליכי הפיטורים של המורים לוקים בתקלות חוזרות ונשנות.

ענינם של עובדי הוראה שפוטרו בשל פגמים בפיטורים פדגוגים המגיעים לבתי הדין לעבודה מציגים התנהלות רשלנית ובלתי מסודרת של המדינה בניהול פיטורים כאלו על אף חשיבותם הדרמטית על עתידו של המורה המפוטר. כאשר מגלה בית הדין כי המדינה ניהלה את הליך הפיטורים בצורה אגרסיבית ונטולת אנושיות לגבי עובדת הוראה ותיקה ומסורה שהמקצוע שלימדה בוטל ונאלצה לעבור הסבה מקצועית להוראה בתחום אחר. ניכר כי הוא מנסה למצוא סעדים לריכוך התוצאות החמורות. לדוגמה, בענין סולטני בית הדין הארצי הוקיע את התנהלותה של המדינה כלפי המורה והדגיש כי  מתן שימוע למורה ולנציגיה בהסתדרות המורים, בשלבים המוקדמים של ההעברה היזומה ובמהלכם, יכול היה להביא להסכמה בדבר פרישתה המוקדמת של המורה מטעמים של ביטול מקצוע. בכך היו נמנעים דרך החתחתים שעברה המורה ופיטוריה הפדגוגיים בסופה[11]. בנוסף לנזיפה החמורה לה זכתה המדינה קיבל בית הדין הארצי את הערעור וקבע כי בענין סיווג פיטוריה של המורה מדובר בפיטורים מסיבות מנהליות ובכך הקל מאד על חישוב זכויותיה לטובתה. גם בענין פלונית[12] אישר בית הדין הארצי – את החלטת בית הדין האיזורי לחזור ולקיים דיון בפני מועצת המפקחים למרות שלא זו היתה כוונה של המורה.

גם בענין ענת סחרטוב[13], קבע בית הדין בענין התנהלותו של משרד החינוך כי הוא חייב להקפיד על הוראות חוזר המנכ"ל בקיום הליך הפיטורים בכלל, ועל אחת כמה וכמה עת המדובר בפיטורים פדגוגיים שתוצאתם קשה וחמורה. לכן, משנמצאה סטייה מהנדרש בהליך פיטוריה של המערערת, הוא העניק למורה סעד של פיצוי כספי. הפיצוי הכספי בא בנוסף לשכר ששולם למורה בגין ארבעה חודשי עבודה, לאחר המועד בו היו פיטוריה אמורים להיכנס לתוקף. זאת, למרות שהבקשה לביטול פיטורים נדחתה על אף הפגיעות הפרוצדוראליות. העובדה שכתוצאה מהסכמת משרד החינוך לדחות את פיטורי המערערת בשנה ובכך ימלאו עשר שנים להעסקתה וּבָשְלָה זכאותה לגמלה בסיום עבודתה.נ

לעומת זאת, בענין זנסקו בית הדין הארצי דחה את בקשתו להכריז על ביטול הפיטורים למרות הפגמים הרבים בהתנהלותה של המדינה. שוב נזף בית הדין בהתנהלותה של המדינה אך לא הפעיל סעד אופרטיבי נוסף.

לסיכום נראה כי המדינה חוזרת פעם אחר פעם ושוגה בהתנהלותה במסגרת נוהל הפיטורים הפדגוגים. אין ספק, פיטורים פדגוגים הם תהליך קשה וסבוך בירוקרטית. אך הקושי בביצועו התקין על ידי המפטר בטל בששים לעומת החומרה הרבה וההשלכות הדרמטיות שיש בפיטורים אלו על המפוטר. אכן, קריאה מעמיקה בחלק מפסקי הדין מובילה למסקנה כי עובדי ההוראה קיבלו הזדמנויות רבות לתקן ולשפר דרכי הוראתם וגם הצעות לשינוי מיקום ההוראה כדי "להתחיל דרך חדשה". אולם, העובדה שהם לא נעתרו להצעות או לא שיכנעו את המפקחים ואת הוועדות באיכות הוראתם אינה צריכה להוות מכשול בפני הצורך להקפיד על נוהל תקין שלא נועד רק לסבר את האוזן אלא גם להוביל להליך מאוזן וצודק בו שני הצדדים, לרבות המועמד לפיטורים, לחוש שהיה לו יומו באופן אמיתי.

תובנות
מציאות זו מביאה אותי לתובנות הבאות:
א. ניתן להעלות הרהורים לגבי תוקפם החוקתי של סנקצית הפיטורים הפדגוגיים. מדובר בהליך שמשמעותו קטלנית להמשך עבודתו של עובד הוראה. העיסוק בהוראה הוא קשה מתיש ושוחק. אכן, יש מורים שהעיסוק אינו הולם את אופיים או שהשחיקה גרמה לשינוי מהותי בתיפקודם. לצורך זה ניתן לחשוב על קיום הליך פיטורים, ללא הכתם של אי חזרה למערכת החינוך. גזירה של אי התאמה לתפקיד אינה מוכרת כל כך בנהלים של פרופסיות אחרות למעט במצבים של ביצוע עבירות פליליות או עבירות משמעת חמורות. סנקציה של אי התאמה למקצוע יש בה פגיעה בכבודו של המורה כאדם ובחופש העיסוק שלו ויש מקום לשקול את שינוי אופיים של פיטורים אלו.

ב. העובדה שמשרד החינוך חוזר ושוגה בביצוע ההליך אך לא "נקנס" באמצעות ביטול הפיטורים על ידי בית הדי,ן משדרת לפקידיו כי אזיקיה וכבליה של הפרוצדורה אינם מתייחסים בהכרח אליהם. יש בהתנהלותו של משרד החינוך פגיעה חמורה במשילות ונזק לתדמיתה של המדינה כמעסיקה. אם המדינה לא מוצאת לנכון לקיים נוהלי פיטורים תקינים שדינם הוא גזר דין סופי לקריירה של עובד הוראה מה יגידו אזובי המגזר הפרטי. הייתי מצפה מבתי הדין לעבודה לא להסתפק בקריאה למדינה לתקן את דבריה ולאפשר תביעות אישיות כנגד אותם מנהלים שלא מצייתים לנוהל, או מזלזלים בו עד כדי גיחוך.

אמנם, השופט ברנזון בענין ששון נ' קדמה[14] אמר כי:
"הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה…. לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. אין להעלות את האסקופה לדרגת מטרה. העיניים צריכות להישאר נשואות תמיד אל המטרה היחידה של כל משפט, והיא – עשיית משפט צדק בין הצדדים על יסוד בירור הוגן והולם של גוף הענינים האמיתיים השנויים במחלוקת ביניהם."

אולם, בענין סולטני הוברר, כי בהתנהלות משרד החינוך כלפי המורה, הפרוצדורה דחקה את המהות לקרן זווית. משעה שרשויות משרד החינוך עלו על מסלול הפיטורים מטעמים פדגוגיים כלפי המורה, לא ראו עוד לנכון לעצור ,לבחון ולברר האם משיקולי מהות וצדק אין זה מן הראוי לזנוח מהלכים אלה ולהציע למורה נתיב חלופי של פרישה בשל ביטול מקצוע.

כאן בית הדין נענה לרוב טענותיה של המורה בערעור, אך היה ראוי שבית הדין יקבע שורה של כללים להתנהלות משרד החינוך ובמקרה של סטיה מהם יטיל על משרד החינוך פיצויים נזיקיים, בגין הפרת חובה חקוקה והפרת חובת זהירות, אותה ניתן יהיה גם להעביר לנושאי המשרה בו.

ג. לענין מעמדו של האיגוד המקצועי: בתי הדין לעבודה ביססו את מעמדו של האיגוד המקצועי כצד רלבנטי לדיון בסוגית הפיטורים הפדגוגיים. אולם, קולם לא נשמע כנגד טענה מוזרה שנטענה על ידי נציג הסתדרות המורים בהקשר של הוועדה הפריטטית בענין זנסקו. כזכור הסתדרות המורים טענה בבית הדין האיזורי לעבודה, בין היתר, כי גם לו היתה מתנגדת לפיטורי התובע בועדה הפריטטית, הרי אין בכוחה למנוע קבלת החלטה על פיטוריו מאחר והרכב הוועדה מבוסס על שני מפקחים נציגי משרד החינוך ורק נציג אחד של הסתדרות המורים[15]. במלים אחרות, מאחר וההסכם עליו חתמה הסתדרות המורים לבין המדינה כולל סעיף על פיו הרכב הוועדה הפריטטית מבוסס על שני מפקחים ועל נציג עובדים אחד, ממילא אין בכלל סיכוי להשמעת קולו של נציג האיגוד המקצועי ולקבלת התנגדותו מאחר והוא ממילא מיעוט. טענה מהותית כזו מייתרת למעשה את שליחותו של האיגוד המקצועי, פוגעת בתפיסת מעמדו ומטילה צל של ספק על הוגנות דיוניה של הוועדה הפריטטית.

לסיכום, יש לשנות את הסנקציה של אי החזרה למערכת החינוך אלא מטעמים מיוחדים ולקוות כי המדינה תתנהל בצורה הולמת את הנהלים של פיטורים פדגוגים.

 

[1] ראו את תקנון שירות עובדי הוראה שהוא הסדר קיבוצי תקנון שירות עובדי הוראה (להלן גם: התקנון) שהוא הסדר קיבוצי, המכיל פירוט תנאי השירות והשכר של עובדי הוראה ומקיף את מכלול הנושאים תוך התייחסות לרבדי החינוך ולמגזרים השונים. פרק 1.28 לתקנון דן בהפסקת עבודה של עובדי הוראה. פרק 1.28.1 מפרט את דרכי הפרישה של עובד ההוראה: התפטרות, פיטורין, פרישה לגמלאות, פטירה. פרק 1.28.2.1 עוסק ב"תהליך הפיטורין", וההוראות בו "משותפות לכלל מערכת החינוך בנושא פיטורין ופיצויי פיטורין".
[2]     על משמעותם של פיטורים פדגוגיים ראו: חנה סולטני – מדינת ישראל, [פורסם ב LawData] (20.12.13) (להלן – עניין סולטני);  מדינת ישראל – פלונית, [פורסם ב LawData] (15.7.09) (להלן – עניין פלונית); ענת סחרטוב – מדינת ישראל, [פורסם ב LawData] ( 30.8.2005).
[3] מדינת ישראל, משרד החינוך – פלונית, [פורסם ב LawData] (15.7.2009), בסעיף 18 לפסק הדין
[4] ששמו כל פעם משתנה. פעם זה היה משרד התמ"מ היום זה משרד הכלכלה.
[5] אורט ישראלארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים, [פורסם ב LawData] סעיף 9, (7.6.07).
[6] ראו דיווח של אפרת זמר-ברונפמן, זינוק במספר המורים שפוטרו על רקע מקצועי, פורסם בNRG- ביום 14.9.10
[7] ע (ארצי) 28571-02-14 יצחק לוציאן זנסקו נ' מדינת ישראל
[8] בחרתי להדגיש את התקלות בהליך פיטוריו של זנסקו
[9] עניין סולטני, בסעיפים 97 – 98 לפסק הדין והאסמכתאות שם.
[10] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תחזיות סטטיסטיות למערכת החינוך, דצמבר 2012.
[11] ענין סולטני, סעיף 100 לפסק הדין
[12] עע (ארצי) 88/09 מדינת ישראל, משרד החינוך נ' פלונית, פורסם ב LawData
[13] עע (ארצי) 174/05 ענת סחרטוב נ' מדינת ישראל, משרד החינוך, (להלן: ענין סחרטוב)
[14]    ע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ (3) 477 (1966)
[15] סעיף 5 לפסק הדין האיזורי בענין זנסקו

פרופ' הדרה בר - מור

פרופ' הדרה בר-מור, עורכת כתב העת, היא פרופסור למשפטים בבית הספר למשפטים, מכללה אקדמית נתניה. מומחית לדיני עבודה ולדיני תאגידים. כתבה מספר ספרים ומאמרים רבים בתחומי התמחותה. שימשה כ-6 שנים נציגת ציבור בבית הדין לעבודה.
שמשה עורכת בכתב העת "השנתון למשפט עבודה" שיהפוך לימים לכתב העת "עבודה חברה ומשפט". שמשה כעורכת כתב העת "מאזני משפט".