א. אוטונומיה קיבוצית – מהי?

עקרון האוטונומיה הקיבוצית
עקרון האוטונומיה הקיבוצית

עקרון האוטונומיה הקיבוצית הוא עקרון יסוד עיקרון יסוד במשפט העבודה הישראלי הנובע מחוק הסכמים קיבוציים ותכליתו לפיה  “ביסוד חוק הסכמים קיבוציים עומדת הכוונה להעניק לצדדים להסכם הקיבוצי אוטונומיה באשר לקביעת תנאי העבודה במקום העבודה.[1] ובהתאם, “רשויות השלטון אינן אמונות לפקח על תנאי העבודה שנקבעו במסגרת הסכם קיבוצי, ומדובר בנושאים

המוסדרים על פי הסכמה שבין הארגון היציג לבין המעסיק או ארגון המעסיקים.”[2]

עקרון זה קובע כי הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים הם בעלי המלכות, הם המחוקקים, הקובעים את אופן הסדרת הנורמות הקיבוציות במקום העבודה- בהסכם קיבוצי או בהסדר קיבוצי דו צדדי[3] ואת תוכנן.

קביעת תנאי העבודה במקום מאורגן נעשית במישור היחסים הקיבוציים שבין הנהלת המפעל לבין ועדי עובדים, איגודי עובדים וארגוני עובדים. זאת, באמצעות משא ומתן קיבוצי ותוך הגעה להסכמות קיבוציות משותפות. בדרך זו, מוגשמים ערכים חברתיים של הידברות, משא ומתן ושיתוף בנוגע למנגנונים ארגוניים  של ניוד עובדים,  משמעת,  פיטורי אי התאמה ופיטורי צמצום, מנגנוני חילוקי דעות וכו’ מחד; תנאי עבודה כלכליים מאידך. וכך ציינה הנשיאה (כתוארה אז) ארד בעניין סאוט אל עמל[4]:

ככלל, השותפים ליחסי העבודה במישור הקיבוצי, הם בעלי האוטונומיה לקבוע את ההסדר המשפטי המעגן את תנאי העבודה שיחולו עליהם. במסגרת האוטונומיה הנתונה לצדדים להסכם הקיבוצי, העניק המחוקק לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, את הסמכות והכוח לקביעת תוכנו של ההסכם הקיבוצי במסגרת משא ומתן קיבוצי, שהוא “תחום שמדרכו של המחוקק הממלכתי לא להתערב בו”. בהתאם נפסק, כי “קביעת תנאי העבודה במפעל המאורגן נעשית במישור היחסים שבין הנהלת המפעל לבין קבוצת העובדים במשא ומתן קיבוצי, בשיתוף ותוך בירור הדדי של צרכי הצדדים. בדרך זו מוגשמים ערכים חברתיים של הידברות ושיתוף, ומושגות על פי רוב גם תוצאות כלכליות“.

עקרון האוטונומיה הקיבוצית הינו נקודת הארכימדס של ההסכם הקיבוצי, בהיותו מבוסס על רציונאל של איזונים ופשרות בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לאחר שהצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים נשאו ונתנו על הטבות וויתורים[5]; ועל הצורך לשמור על יציבות וודאות ביחסי העבודה הקיבוציים. זאת, מעצם  מהותו של ההסכם הקיבוצי נורמה שהינה כחקיקת מגן המסדירה את מכלול הזכויות של הצדדים לו ושל צדדים שלישיים שהינם פרי משא ומתן קיבוצי של הצדדים להסכם.

ועל כן, מפאת מהותו, עקרון האוטונומיה הקיבוצית מונע התערבות גורמי שלטון, ערכאות משפטיות ובצדדים שלישיים שאינם צד ישיר ליחסי העבודה הקיבוציים בתוכנו של ההסכם הקיבוצי.

בהיותו הנקודה הארכימדית המאזנת ומגנה על הסכמות שהושגו מבין מכלול רצונות ואינטרסים וזכויות של שני הצדדים הישירים ליחסי העבודה הקיבוציים מחד; ומאזנת בין ההסכמות שהוגשו לגורמים חיצוניים שאינם נמנים על הצדדים הישירים ליחסי העבודה הקיבוציים מאידך, עקרון האוטונומיה הקיבוצית הינו כלי חשוב ביחסי העבודה הקיבוציים אשר תכליתו לעודד משא ומתן קיבוצי וגיבוש נורמות קיבוציות בהסכמה בהסכם קיבוצי.

עקרון האוטונומיה הקיבוצית נובע מחוק הסכמים קיבוציים
עקרון האוטונומיה הקיבוצית נובע מחוק
הסכמים קיבוציים

ב. זכויות היסוד והעקרונות עליהן מושתת עקרון האוטונומיה הקיבוצית

כפועל יוצא, עקרון  האוטונומיה הקיבוצית נובע מזכויות יסוד חוקתיות אלה: זכות ההתארגנות[6], זכות המשא ומתן הקיבוצי[7], זכות האוטונומיה של רצון הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים[8]; וחופש החוזים.[9] ולכן, מדובר בעקרון הנגזר מזכויות יסוד חוקתיות.

עקרון האוטונומיה הקיבוצית נובע מחוק הסכמים קיבוציים, התשי”ז – 1957. כך, למשל, מעצם הגדרת ההסכם הקיבוצי[10]; מעצם העקרון שהצדדים הישירים ליחסי העבודה יכולים להודיע על ביטול הסכם[11]; לאור העקרון לפיו הסכם קיבוצי שהינו לתקופה מסויימת, ככל שהצדדים בחרו להמשיך לקיימו הופך להסכם לתקופה  לא מסויימת[12]; מכח העקרון ששינוי ביציגות לא פוגע בתוקף ההסכם הקיבוצי.[13] זאת ועוד. עצם הגשת ההסכם הקיבוצי לרישום הינה פעולה התלויה ברצון הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, “ובכך הדגיש המחוקק כי הוא מותיר אוטונומיה לצדדים למערכת היחסים הקיבוצית לכרות הסכם קיבוצי ולקבוע את תוכנו, בלא צורך באישור של רשות ציבורית כלשהי.”[14]

עקרון האוטונומיה הקיבוצית נובע גם מהאמנה בדבר הזכות להתארגן ולנהל משא ומתן קיבוצי (מס’ 98) של ארגון העבודה הבינלאומי ה- ILO.[15]

עקרון האוטונומיה הקיבוצית נגזר גם מחזקת ייצוג ההולם של נציגות העובדים, המייצגת גם ציבור עובדים שאינו הומוגני ומורכב מקבוצות עובדים  עם אינטרסים מנוגדים לרבות “במקרים בהם יהיו בין העובדים כאלה שאינם מסכימים למהלכי המשא-ומתן או המתנגדים להסכם הקיבוצי כפי שהתגבש ונחתם”[16]; ונובעת מהצורך בוודאות ויציבות יחסי העבודה הקיבוציים.[17]

ג. עקרון האוטונומיה הקיבוצית הינו נקודת הארכימדס של ההסכם הקיבוצי שגובש בין הצדדים ונחתם ביניהם ומהווה חסם מהתערבות  רשויות השלטון וערכאות שיפוטיות

העקרון לפיו ערכאות משפטיות ורשויות השלטון לא יתערבו בתוכנו של ההסכם הקיבוצי, בא לידי ביטוי  בעניין גיא חרות:

“חופש ההתאגדות וחופש המשא-ומתן הקיבוצי אינם מתיישבים, מעיקרם, עם התערבות חיצונית – בין שזאת התערבות הרשות המבצעת ובין שזאת התערבות הרשות השיפוטית, בתוכנם של ההסכמים. ‘מעיקרם’ – אך לא תמיד. ומתי מתיישבים אלה? הם מתיישבים בראש ובראשונה משמדובר בהוראות שבהסכם קיבוצי הנוגדות את החוק…”.

מדיניות ראויה של אי התערבות הממונה על רישום הסכמים קיבוציים בתוכן ההסכם תוך חיוב בדיקה זהירה במיוחד מכח סמכותו המוגבלת

לאור זכויות היסוד ועקרונות היסוד עליהם מושתת עקרון האוטונומיה הקיבוצית ותכליתו, נקבע כי ” במישור תוכנו של ההסכם לעניין זה סמכותו של הממונה מצומצמת למדי אין הממונה מופקד על בחינת תוכנן של הוראות ההסכם הקיבוצי, להוציא מקרים נדירים בהם ניתן לקבוע על פני הדברים כי הוראות ההסכם הקיבוצי, או חלקן, סותרות את הוראות החוק או יש בהן פגיעה בעקרון השוויון”.[18]

בהתאם, “על הממונה לערוך את בדיקתו בזהירות המתחייבת, תוך שמירה על האוטונומיה של הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית”; ו”בהקשר התוכני, על מנת למנוע פגיעה באוטונומיה של הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית, הבדיקה תהא זהירה במיוחד”[19].

מדיניות הערכאות המשפטיות של הימנעות ככל הניתן (למעט מקרים חריגים) בהתערבות בתוכנו של הסכם קיבוצי

מדיניות בית המשפט העליון ובתי הדין לעבודה הינה כי במסגרת הביקורת השיפוטית, בתי הדין יימנעו מהתערבות בתוכנו של הסכם קיבוצי שגובש.  מ”אין מקום שהרשות השיפוטית תבדוק את תוכנם של ההסכמים הקיבוציים, אם טובים הם או לאו”.[20] ו”על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בנוגע לקביעת תנאי עבודה בנושאים מרכזיים בתחום יחסי העבודה, הטעונים הכרעה של מדיניות חברתית או כלכלית בהיבט רחב, ובהיקף המתייחס לכלל העובדים או לחלקים גדולים של כל העבודה”.[21]

זאת, משהתערבות בחלק מן ההוראות שבהסכם קיבוצי עלולה להפר את האישון של מכלול ההסכם והיחס המוסכם על הצדדים בין סמכויותיו הניהוליות של המעסיק, לבין האינטרסים של העובדים לביטחון תעסוקתי ולתנאי עבודה הולמים; ולערער את שיווי המשקל העדין של מערכת יחסי העבודה, כפי שהיא משתקפת בהסכם הקיבוצי.

עמד על כך בית הדין הארצי בעניין שרעבי:

“ההסכמים שבין הצדדים ליחסי העבודה נערכים ומוסכמים על ידיהם, על פי שיקולים ואינטרסים שלהם. משום כך, אין זה רצוי ואין זה ראוי כי בית הדין יערוך הסכמים בשביל הצדדים, ויקבע את תוכן  תנאי העבודה במקום העבודה, משל היה לפניו ‘סכסוך כלכלי’ בו הוא מתבקש להכריע ולקבוע תנאי עבודה, כאשר הצדדים אינם יכולים להגיע להסכמה בהליך המשא ומתן ביניהם. …אין זה מתפקידו של בית הדין לעבודה ואין לו הנתונים הנדרשים לפעולה מעין זו. “

ועמדה השופטת גליקסמן בעניין אל על נתיבי אוויר לישראל [22] על מדיניות בית הדין לעבודה לפיה:

“על בית הדין לנקוט משנה זהירות עת הוא שוקל אם להתערב בפרט אחד מתוך מכלול ההסכמות והאיזונים שיצרו הצדדים להסכם הקיבוצי, שכן התערבות בפרט אחד עשויה להשליך על כל המכלול, ולשבש ולערער את מכלול האיזונים והפשרות אליהם הגיעו הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. בהקשר זה יש להביא בחשבון כי לא תמיד יש לפני בית הדין התמונה המלאה הן על הרקע והנתונים שהביאו להסכמה הקונקרטית שאותה הוא שוקל לבטל או לשנות והן את ההשלכות שיהיו להתערבות בית הדין באותה הסכמה קונקרטית. זאת ועוד. התערבות בית הדין בתוכנו של ההסכם הקיבוצי אף פוגעת ביציבות יחסי העבודה, שכן מעבר לכך שיש בה כדי לערער את מכלול האיזונים שנקבעו בהסכם הקיבוצי, היא פוגעת גם בהסתמכות הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים והעובדים במקום העבודה על ההסכמות שהושגו במסגרת המשא ומתן קיבוצי. האמור נכון במיוחד עת מדובר בהתערבות בתוכנם של הסדרים כלכליים שלהם השלכות רוחב במקום העבודה, שכן ככלל לבית הדין אין את הכלים והנתונים הדרושים לקביעת הסדר כלכלי חלופי”

פועל יוצא, מכח כיבוד עקרון האוטונומיה הקיבוצית בית הדין לא יתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי, למעט ב-“מקרים נדירים וחריגים של פגיעה קיצונית ומוכחת בזכויות חוקתיות וככל שנמצא כי בהוראות ההסכם הקיבוצי קיימת סתירה להוראות החקיקה בכלל ולחקיקת המגן בפרט”.[23]

וככל שתידרש התערבות באותם מקרים נדירים, ההתערבות תהא לרוב אף היא מוגבלת, כאשר התרופה המקובלת תהא ביטול ההוראה המפלה. ולתרופה של ביטול ההוראה המפלה יכולה להתווסף גם הנחייה לצדדים הישירים להסכם הקיבוצי באשר לאמות המידה שלאורן עליהם לפעול כדי לקבוע תחת ההוראה המפלה הוראה אחרת במסגרת משא ומתן קיבוצי.

תרופה הניתנת לעתים נדירות במקרה החריג מאליו של התערבות בתוכן ההסכם הקיבוצי, הינה תרופה של הרחבת ההוראה המפלה גם על קבוצת העובדים המופלית. אולם  סעד זה יינתן בזהירות רבה  ולא כעניין טכני גרידא. זאת, בהתחשב במהות האפליה הדורשת תיקון לתקן ובמידת חומרתה ותוך התחשבות גם בשיקולים נוספים לפיהם: סעד ההרחבה לא פוגע בבסיס ההסכמה בין הצדדים  ואוטונומיית הרצון שלהם; וזכויות יסוד חוקתיות נוספות  הקיימות לצדדים: חופש החוזים ובחירות ההתארגנות; ותוך בחינה אם ההרחבה כשלעצמה לא יוצרת או מעצימה אי שוויון ביחס לקבוצות עובדים אחרות; ותוך התחשבות בקיומן של השלכות הרוחב של מתן הסעד בהיבט הארגוני והתקציבי.

מערכת יחסי העבודה
מערכת יחסי העבודה

ד. מכח עקרון האוטונומיה הקיבוצית, כל עוד מנוהל משא ומתן קיבוצי, לא ניתן להעלות טענות שעניינן בתוכן המשוער של ההסכמות הנדונות במשא ומתן אשר טרם גובשו בהסכם קיבוצי

בעניין ועד גמלאי חברת החשמל[24], נעשתה פנייה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בבקשה למנוע מחברת החשמל לחתום על הסכם קיבוצי, ולהורות לה להמציא לידיהם מסמכים ותחשיבים הנוגעים לנושאי ההסכם הקיבוצי. טענת המבקשים הייתה כי יש להם צורך במסמכים עקב חששם כי ההסכם המתגבש יפגע בזכויותיהם. בית הדין האזורי דחה את הבקשה וקבע כי חשש מסוג זה אינו מהווה עילה למניעת חתימת הסכם ולקבלת מסמכים. וכך נקבע:

“המבקשים אינם מצביעים על פגיעה מסוימת בזכות קנויה שלהם, ומטבע הדברים שאינם יכולים להצביע על כזו, בטרם גובש ההסכם ונחתם סופית, ומכאן אף הבעייתיות שבבקשתם זו. שכן ממה נפשך, במסגרת הליך זמני ולכאורי זה, אין בידינו לקבוע כי אמנם יש בהסכם המתגבש משום פגיעה בזכויותיהם של המבקשים, וכי יש בו משום פגיעה בזכויות מוקנות של המבקשים והעיקר לענייננו הוא שלא בכוונה לחתום על ההסכם יכולה, אם בכלל, להיות פגיעה בזכויות המבקשים ופגיעה בזכויות מוקנות שלהם. אלא שרק בחתימה על ההסכם ובביצועו בפועל יכולה להיות, אם בכלל, פגיעה בזכויות מוקנות של המבקשים, וזאת נדע רק לאחר שיגובש ההסכם הסופי וייחתם.

טענתם של המבקשים לפיה הם פונים לבית הדין בהקדם ובטרם יהיה “מעשה עשוי”, כדי למנוע פגיעה אפשרית בזכויותיהם, גם אם היא שובת לב על פניה, הרי שהיא איננה רלבנטית עת עסקינן במשפט העבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי בכלל, בכל הנוגע למישור היחסים שבין העובד או נציגות העובדים לבין המעביד, שהוא המישור הרלבנטי המצוי בתחום סמכותו של בית דין זה, וכפי שבואר לעיל, אם אמנם יתברר שההסכם פוגע בזכויות מוקנות שלהם ונגוע באי חוקיות, הרי שלבית הדין לעבודה מוקנית הסמכות להעניק סעדים למבקשים במישור זה בכל הנוגע להוצאתו אל הפועל של ההסכם.”

בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על ההחלטה לבית הדין הארצי נדחתה בהחלטתה של השופטת (כתוארה אז) וירט ליבנה[25] אשר הטעימה:

“המבוקש בבקשת רשות הערעור, הוא מתן סעד למניעת חתימה על הסכם קיבוצי בין צדדים ליחסי עבודה קיבוציים. נוכח האוטונומיה הנתונה לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים באשר לחתימה על הסכם קיבוצי ובאשר לתוכנו … מדובר בסעד ממין אלה שבית הדין לעבודה לא ימהר לתיתו, אלא בנסיבות בהן מתקיימים טעמים כבדי משקל, דוגמת פגיעה בזכויות מוקנות או בזכויות חוקתיות“.

ודוק. שתי  הערכאות, בתי הדין האזורי והארצי דחו בקשה למתן סעד להתערבות במו”מ באופן שיימנע חתימת הסכם קיבוצי תוך שצויין כי “מדובר בבקשה “מוקדמת” למניעת דבר שלא בא לעולם.

והרציונאל ברור. התערבות בתוכן משוער ולא סופי שלהסכמות,  פוגע באוטונומיה הקיבוצית של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, פוגע במימוש הזכות להתארגנות ולמשא ומתן ופוגע בוודאות ויציבות יחסי העבודה במיוחד בשלב הרגיש בו מתנהל משא ומתן קיבוצי.

פועל יוצא, אין מקום להתערבות בהליכי משא ומתן קיבוצי לחתימה על הסכם קיבוצי, כאשר הטענות נוגעות למשא ומתן ולתוכנו המשוער. ותביעה כזו, ככל שתוגש, הינה תביעה מוקדמת שטרם בשלה.

שיקול הדעת בדבר אופן הפעלת סמכות ניהול המשא ומתן וחתימה על הסכם קיבוצי מוקנים לנציגות העובדים ולמעסיק – הצדדים הישירים להסכם הקיבוצי. ועובדים או גורמים אחרים, מנועים מלהתערב במתחם שיקול הדעת של נציגות העובדים והמעסיק בנוגע לעיתוי ניהול המשא ומתן ולדרך ניהולו[26].

שיקול הדעת בדבר אופן הפעלת סמכות ניהול המשא ומתן וחתימה על הסכם קיבוצי מוקנים לנציגות העובדים ולמעסיק
שיקול הדעת בדבר אופן הפעלת סמכות
ניהול המשא ומתן וחתימה על הסכם קיבוצי
מוקנים לנציגות העובדים ולמעסיק

ה. עקרון האוטונומיה הקיבוצית מגביל מי  שאינם צדדים ישירים ליחסי העבודה הקיבוציים בהעלאת טענות שעניינן התערבות בתוכנו של הסכם קיבוצי

כך, בעניין הרופאים המתמחים[27] מדובר היה בצעד ארגוני של התפטרות קולקטיבית, בו נקטו הרופאים, כשביסודה דרישה “לפתוח” הסכם קיבוצי שנחתם ולשנות הוראותיו. דרישת המתמחים לשינוי הוראות ההסכם הקיבוצי נדחתה תוך שנקבע כי:

יסוד מוסד הוא, כי משנחתם ההסכם הקיבוצי, אין עוד “לפתוח” אותו שלא על פי דין, ופתיחתו על ידי קבוצות שאינן מרוצות מהתנאים שנקבעו בו, משמיטה את הקרקע מתחת משפט העבודה הקיבוצי; עלולה לגרום לקריסת מערכת יחסי העבודה בישראל; להיות בעלת השלכות הרסניות על כלל ציבור העובדים והמעבידים בישראל; לפגוע בכוח המיקוח ובאפשרות להקנות לכלל ציבור העובדים שיפור תנאי עבודה; ולפגוע ביציבות המשק והכלכלה בישראל.

העלאת דרישה לפתיחת הסכם קיבוצי ולעשיית שינוי בו לאחר שנחתם על ידי מי שאינו הארגון היציג ושלא על פי העילות המוכרות בדין, יש בה אף כדי לגרום לפגיעה ביציבות יחסי העבודה…”

אם כן, במסגרת שמירה על עקרון האוטונומיה הקיבוצית, הכיר בית הדין הארצי בסכנה שאורבת ליחסי עבודה קיבוציים, לחופש ההתאגדות ולחופש המשא ומתן הקיבוצי מפני התערבות של גורמים שונים, והעמדת רצונם במקום רצון הצדדים השותפים  הטבעיים ליחסי העבודה.

ו. כללם של דברים

עמדתי על כך שעקרון האוטונומיה הקיבוצית נגזר מחוק הסכמים קיבוציים, מזכויות יסוד  חוקתיות ועקרונות  חשובים ביחסי העבודה הקיבוציים – הייצוג ההולם של נציגות העובדים והוודאות והיציבות ביחסי העבודה הקיבוציים; והינו בעל נפקות לאחר החתימה על הסכם קיבוצי באופן המגביל מאד את התערבות רשויות השלטון, הערכאות המשפטיות וקבוצות עובדים וגורמים שונים שאינם הצדדים הישירים להסכם הקיבוצי בהתערבות בתוכנו של הסכם קיבוצי. ומכח עקרון האוטונומיה הקיבוצית נמנעת התערבות גורמים שאינן  נמנים על הצדדים הישירים ליחסי העבודה הקיבוציים במהלך המשא ומתן הקיבוצי.

כפועל יוצא ממאפייניו של עקרון האוטונומיה הקיבוצית, עקרון זה מהווה נקודת שיווי המשקל  השומרת על תוכנו של ההסכם הקיבוצי הינו כלי חשוב לעידוד משא ומתן קיבוצי ולשמירה על תוכן הנורמות הקיבוציות שעוגנו בהסכם הקיבוצי. ומדיניות בתי הדין לעבודה והממונה על רישום הסכמים קיבוציים להימנע מהתערבות בתוכן ההסכם הקיבוצי הינה מדיניות ראויה שמממשת את האדנים עליה מושתת עקרון זה.

*עו”ד אסתר הרשקוביץ רונן הינה שותפה במשרד עו”ד בני כהן. עו”ד אסתר הרשקוביץ רונן עוסקת במשפט העבודה הקיבוצי, במשפט העבודה האינדיבידואלי על כל רבדיו, ביחסי עבודה קיבוציים ובפתרון משברים קיבוציים וכן במשפט החוקתי ובמשפט המנהלי

 

1עב’ (ארצי) 11/06 הסתדרות העובדים הלאומית – הממונה הראשי על יחסי העבודה, 7.1.07 (להלן : עניין אולמות השמחה)

[2] עניין אולמות השמחה

[3] לצורך מאמר זה אתמקד בעקרון האוטונומיה בהסכם קיבוצי. אולם האדנים עליהם מבוסס עקרון האוטונומיה הקיבוצית ומאפייניו של עקרון זה שרירים וקיימים, בהתאמה, גם בנוגע להסדר קיבוצי דו צדדי. לצורך הרחבה בעניין מהותו ומעמדו של הסדר קיבוצי ראו:  עו”ד אסתר הרשקוביץ רונן, המהפך של ההסדר הקיבוצי  – ממזר לבן מלך, אוטוריטה 16

[4] סק”כ (ארצי) 51/09‏ “סאוט אלעאמל” – להגנת זכויות העובדים והמובטלים – שר התעשיה המסחר ‏והתעסוקה, 3.1.2012 (להלן: עניין סאוט אלעמל)

[5] בג”ץ 6051/95 אפרים רקנט נ’ בית הדין הארצי לעבודה, פ”ד נא(3)289 (להלן: עניין רקנט); בג”ץ 6845/00 איתנה ניב נ’ בית הדין הארצי לעבודה, פ”ד נו(6) 663 (להלן: עניין איתנה ניב)

[6] סבא (ארצי) 62655-11-14 הסתדרות העובדים הלאומית – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 27.11.2016 (להלן: עניין התאחדות תאגידי כוח אדם זר לבניין); עע (ארצי) 25794-04-13‏ ‏ דנה פרבר – המוסד לביטוח לאומי, 26.9.2017 (להלן: עניין פרבר)

[7] עניין התאחדות תאגידי כוח אדם זר לבניין

[8] עניין רקנט; עניין איתנה ניב

[9] עניין פרבר; עניין רקנט; עניין איתנה ניב

[10] סעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים

[11] סעיף 13 לחוק הסכמים קיבוציים

[12] סעיף 13 לחוק הסכמים קיבוציים

[13] סעיף 5 לחוק הסכמים קיבוציים

[14] עניין התאחדות כוח אדם זר לבניין, פסקה 41 לפסק דינה של השופטת דוידוב מוטולה

[15] עניין התאחדות תאגידי כוח אדם זר לבניין

[16] סקכ (ארצי) 722-09-11 מדינת ישראל משרד הבריאות ומשרד האוצר – ההסתדרות הרפואית בישראל, 4.9.11, פסקה 19  לפסק דינה של הנשיאה ארד (להלן: עניין הרופאים המתמחים)

[17] עניין הרופאים המתמחים; ס”ק ארצי 10/21 הסתדרות העובדים הלאומית בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה,  ניתן 2.5.20;10 סעיף 20[ה} בפסק דינו של הנשיא אדלר.

[18] עב (ארציד) 11/06 הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל – מדינת ישראל הממונה על יחסי העבודה, 7.1.2007, פסקה 8 לפסק דינו של הנשיא אדלר

[19] עניין התאחדות תאגידי כוח אדם זר לבניין, פסקה 48 לפסק דינה של השופטת דוידוב מוטולה; וראו גם פסקה 61 לפסק דינה של השופטת דוידוב מוטולה

[20] בג”ץ 439/82 נחיאס נ’ בית-הדין הארצי לעבודה, פ”ד לז(2) 109, עמ’ 113

[21] דב”ע נו/ 3-196 מועצת העובדים של מפעלי ים המלח – נפתלי שרעבי,  פד”ע ל 283. עתירה לבג”ץ נמחקה – בג”ץ 594/98 נפתלי שרעבי נ’ בית הדין הארצי לעבודה; עע (ארצי) 617/09 עע (ארצי) 8964-06-10‏ ‏ דוד בונדקר – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 2.6.2013, פסקה 72

[22] עע (ארצי) 43426-08-14‏ ‏ מיכאל כץ – אל על נתיבי אוויר לישראל בע”מ

[23] עניין סאוט אלעמל, פסקה 31;  סב”א (ארצי) 32690-10-10 הסתדרות העובדים הכללית החדשה האגף להתאגדות עובדים – כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי (לא פורסם) 20.1.2011, סעיף 23 לפסק דינו של הנשיא אדלר; ע”ע (ארצי) 397/99 דני קליג’ – מדינת ישראל נציבות שירות המדינה, (31.12.99); סק”כ (ארצי) 722-09-11 מדינת ישראל משרד הבריאות ומשרד האוצר – ההסתדרות הרפואית בישראל, (4.9.11);  סק”כ (ארצי) 2376-10-11 מדינת ישראל-משרד הבריאות ומשרד האוצר – ההסתדרות הרפואית בישראל, (12.10.11)).

[24] ס”ע 31826-03-10 דוניבסקי ואח’ – חברת החשמל לישראל ואח’, ניתן ביום 13.4.2010.

[25] בר”ע (ארצי) 29285-05-10 מיכאל דוניבסקי ו – 30 אחרים – חברת החשמל לישראל בע”מ, ניתן ביום 5.8.2010.

[26] ראה למשל, דב”ע 3-232 חנה כהן ואח’ – מנהל בתי המשפט, 30.4.1997, סעיף 7;  ע”ע 1268/01 החברה הממשלתית למדליות בע”מ – רחל כהן, פד”ע לט(1) 71, 18.7.2003, סעיף 9 לפסק דינו של כבוד הנשיא (בדימוס) אדלר; ס”ק (תל אביב) 567/09 ההסתדרות הכללית – הסתדרות המעו”ף ואח’ נ’ מרכז השלטון המקומי, 19.8.2010, סעיף 45.

[27] סק”כ 722-09-11 מדינת ישראל משרד הבריאות ומשרד האוצר – ההסתדרות הרפואית בישראל, 4.9.201  וראו: סק”כ 2376-10-11 מדינת ישראל-משרד הבריאות ומשרד האוצר – ההסתדרות הרפואית בישראל, 12.10.2011; עתירות לבג”ץ אשר הוגשו על פסק דין זה נמחקו : בג”ץ 7569/11, 8382/11 ד”ר אבי גדות נ’ בית הדין הארצי לעבודה , 13.12.2011.

 

עו"ד אסתר הרשקוביץ רונן

עו"ד אסתר הרשקוביץ רונן הינה שותפה במשרד עו"ד בנימין (בני) מ. כהן ושות', ועוסקת במשפט העבודה הקיבוצי, במשפט העבודה האישי ובמשפט החוקתי והמנהלי בדגש על סוגיות מתחומי משפט העבודה.

השארת תגובה