המונח "שקט תעשייתי" שגור בעולם יחסי העבודה הקיבוציים ומשפט העבודה הקיבוצי. זהו מנגנון הקיים כיום בכל הסכם.  זהו כלי חשוב וחיוני לקידום האינטרסים של העובדים והמעסיק כאחד. נוכח חשיבותו אתייחס במאמרי זה  למהותו של השקט התעשייתי בהיבט ההסכמי והחוקתי; ולדרכים ליישומו ובחינתו.[2]

השקט התעשייתי – מהו?

השקט התעשייתי בהסכם קיבוצי נועד להבטיח כי לא תהיה שביתה או עיצומים מסוג כלשהו בתקופת ההסכם הקיבוצי. כלומר, השקט התעשייתי מחייב את הצדדים להסכם שלא לנקוט  בדרך של שביתה או השבתה אלא לפעול בהתאם להוראות שבהסכם עצמו בנושאים שהוסדרו בהסכם הקיבוצי.

השקט התעשייתי הינו אחד המבחנים המהותיים בבתי הדין לעבודה כאשר קיים סכסוך קיבוצי בסוגייה אם צעדים ארגוניים בהם נקט ארגון עובדים אם הינם כדין אם לאו. כלומר, זוהי הגבלה על חירות השביתה במסגרת הוראה בהסכם הקיבוצי אשר נציגות העובדים לקחה על עצמה בהסכם הקיבוצי.[3]

ההיבט ההסכמי של השקט התעשייתי

השקט התעשייתי הינו  אחד משני צדדי המטבע של הסימטריה הקיבוצית בין נציגות העובדים למעסיק[4]  והינו  רכיב מהותי בתמורה שניתנת למעסיק במסגרת האיזונים והפשרות פרי המשא ומתן שבהסכם הקיבוצי.

ההסכם קיבוצי יוצר איזון עדין במסגרתו, נכלל בהסכם קיבוצי הסדרת נושאים בתנאי עבודה ויחסי עבודה קיבוציים מחד  הכוללת מסגרת תקציבית מסוימת של זכויות ומנגנונים שאותה מוכן המעסיק לשלם כנגד שקט תעשייתי מפני שביתות וצעדים ארגוניים מנציגות העובדים. ונציגות העובדים, מצידה, נכונה להסתפק במסגרת התקציבית על כל הנושאים הכלולים בהסכם לצורך  שמירה על שקט תעשייתי ומיצוי תביעות בתקופת ההסכם הקיבוצי.

מכח עקרונות ההדדיות, הוודאות והיציבות ביחסי העבודה הקיבוציים[5] ועקרון כיבוד ההסכמים,   מדובר בעקרון חוזי המהווה חלק חשוב מהתמורה החוזית ההסכמית שנותנת נציגות העובדים נגד היעתרות המעסיק לשיפור זכויות עובדים. זהו עקרון המבטיח "איזון מיוחד העולה מיחסים קיבוציים" "האיזון מוצא את ביטויו בכך, שלצד האחד מובטח שלרשותו יעמוד כוח אדם הדרוש לפעולה סדירה של המפעל או השירות, ולצד השני מובטחת הכרה בקיומו הקיבוצי, בארגונו, בזכויותיו הקיבוציות, בקיום תנאי עבדה שהובטחו לעובדים המשתייכים לאותו קיבוץ."[6]

השקט התעשייתי משמר את  הקשר הקיבוצי ומקדם את שימורו ואת הציפייה להמשך קיומו ובנייתו גם בעתיד[7]. "זכויות העובדים והמעבידים כאחד נובעת אם כן מאינטרס ההסתמכות של הארגונים ויחידיהם"[8] ועקרון ההסתמכות הכולל בדלת אמותיו את השמירה על הקשר הקיבוצי[9].

מקומו הגיאומטרי של השקט התעשייתי אינו  נמצא רק בצד התמורה הניתנת למעסיק. השקט התעשייתי מהווה כלי המשמר ומבטיח את ההגנה על זכויות העובדים ונציגות העובדים בהסכם הקיבוצי. בלעדיו, מתאיין התמריץ לשמירה על קיומו של הסכם קיבוצי ולשמירה על קיומו של קשר קיבוצי. לתמריץ זה התווספה פסיקה המכירה באפשרות לפיה בנסיבות  בהן המעסיק מפר באופן מהותי את ההסכם הקיבוצי ייפרץ מחסום השקט התעשייתי ולא תיאסר השביתה חרף קיומה של הוראת שקט תעשייתי. "[10]

ומכאן, השקט התעשייתי הינו מנגנון לשימור כוח המיקוח הקיבוצי של העובדים.

ההוראה המעגנת את השקט התעשייתי הינה הן הוראה אובליגטורית החלה במישור שבין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים והן הוראה שכל אחד מהעובדים מחוייב לה במישור הנורמטיבי האישי. זאת, משהזכות לשבות הינה זכות הן קיבוצית והן אישית.[11]

במסגרת המשא ומתן הקיבוצי,  עת דנים  בחלק הארגוני – הקובע מנגנונים קיבוציים והוראות אובליגטוריות בין הצדדים ליחסי העבודה מחד ועת דנים בחלק הכלכלי – ההוראות הקובעות זכויות כלכליות ברובן נורמטיביות החלות על העובדים,  הוראות השקט התעשייתי יחד עם מיצוי התביעות הינן ההוראות שבדרך כלל נשמרות לסוף המשא ומתן, במיוחד במקומות  בהם יש היסטוריה של הסכמים קיבוציים הכוללים הוראה של שקט תעשייתי מוחלט  או בנסיבות בהן נעשתה התארגנות והמשא ומתן הקיבוצי הינו משא ומתן קיבוצי ראשון בין הצדדים.

ההיבט החוקתי של השקט התעשייתי

השקט התעשייתי הינו  פרי  הסכמות קיבוציות ועל כן הינו יוצא חלציהן של הזכות חוקתית לחופש החוזים; ומהזכויות התת חוקתיות להתארגנות לניהול משא ומתן קיבוצי (זכות הנגזרת מהזכות החוקתית להתארגנות). כאשר זכויות אלה נגזרות גם מהזכות החוקתית להתארגנות ומהזכות החוקתית לכבוד האדם. [12]

השקט התעשייתי מגן על קיומו של הקשר הקיבוצי הנכנס לדלת אמות הזכות התת חוקתית לעבודה הכוללת בתוכה גם את הזכות התת חוקתית לביטחון תעסוקתי. [13]

השקט התעשייתי הינו גם פועל יוצא מהזכות התת חוקתית  של הפררוגטיבה הניהולית  והזכויות לקניין ולחופש עיסוק של המעסיק.  ומכאן, קודם כל ההיבט החוקתי של מנגנון השקט התעשייתי בהיותו איזון בין זכויות תת חוקתיות.

השקט התעשייתי הרי מגביל את הזכות התת חוקתית לשביתה ואת הזכות להכרזה על סכסוך עבודה שהינה זכות  תת חוקתית[14] הנגזרת מזכויות תת חוקתיות של התארגנות ושביתה. ומכאן, נשאלת שאלת עמידתו של השקט התעשייתי בפסקת ההגבלה.

ראשית, על ההגבלה להיות מכח חוק. השקט התעשייתי הינו רחב יותר מהוראת החוק הקובעת לפיה שביתה המתרחשת בזמן שחל בין הצדדים ליחסי העבודה במגזר הציבורי אזי השביתה אינה מוגנת[15]. השקט התעשייתי בעיקרו יציר ההלכה הפסוקה ומכאן האם ניתן להגבילו? התשובה לטעמי הינה בחיוב.

ראשית, ההלכה הפסוקה לא ראתה בשקט התעשייתי הגבלה רחבה ולא מדתית של זכות השביתה אלא איזון בין זכות השביתה לזכות לקיים את ההסכם הקיבוצי.[16]

שנית, לפי האסכולה הקיימת כיום, אף המשפט המקובל נכנס לגדר המונח "חוק" לצורך סף הכניסה לפסקת ההגבלה.[17]

האיזון המגביל את זכות השביתה באמצעות מנגנון השקט התעשייתי עונה על שיקולי המידתיות לפי פסקת ההגבלה. זאת, מן הטעם שהפגיעה בהיקף ההגנה על זכות השביתה הינה לתכלית ראויה, בהיותה "מטרה חברתית הרגישה לזכויות האדם"[18] מימוש זכות ההתארגנות של העובדים באמצעות הקשר הקיבוצי ושמירה על קיומו של ההסכם הקיבוצי והגנה על זכויות העובדים בהסכם הקיבוצי באמצעות תמריץ השקט התעשייתי.

קיים קשר רציונאלי בין האמצעי  של הגבלת שביתה שביסוד מנגנון השקט התעשייתי לבין תכליתו הראויה של המנגנון להוות תמורה חוזית, לקדם  את קיומו של הקשר הקיבוצי ושימורו בין הצדדים ליחסי העבודה ואת קיומו של  ההסכם הקיבוצי מכח חובות מוגברים של עקרון תום לב, הגינות וסבירות.

מתקיים מבחן הצורך (necessity) לפיו  הגבלת זכות השביתה – היא האמצעי המגשים את תכלית השביתה  ככלי לצורך קיום משא ומתן  והגעה להסכם קיבוצי; המעודד את קיומם של ההסכמים הקיבוציים. לכן, זהו המכשיר המהווה הסדר מעשי וסביר המסב את הנזק  הפחות ביותר ביחס לאמצעים חלופיים הפוגעים בזכויות חוקתיות בהיותו מכשיר המאזן בין  הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים.

מבחן המידתיות במובן הצר, מתקיים אף הוא[19]. זאת, לאור קיומו של היחס הראוי בין התועלת שבהגשמת מטרתו הראויה של  הגבלת זכות השביתה באמצעות  כלי השקט התעשייתי  והיותו כלי המאזן בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים והמבטיח את קיומו של הקשר הקיבוצי והמשכו לבין הנזק הנגרם בגין הפגיעה בזכות השביתה. השקט התעשייתי משמר ומבטיח את ההגנה על זכויות העובדים ונציגות העובדים בהסכם הקיבוצי.

בהיבט הציבורי חברתי, הגנה על ציבור העובדים באמצעות מתן תמריץ למעסיק של שקט תעשייתי מהווה "כלי מהותי" העולה בקנה אחד עם תקנת הציבור, והמגשים את תכלית ההתארגנות ועידוד קיומם של הסכמים קיבוציים.

לכן, קיים יחס ראוי בין תוספת ההגנה באמצעות השימוש בכלי של שקט תעשייתי על זכות המעסיק אך גן על זכויות העובדים ונציגות העובדים. ומשכך, קיים יחס ראוי בין ההגנה על זכויות הצדדים  בהסכם הקיבוצי כפועל יוצא מהשימוש בזכות לשקט תעשייתי לבין תוספת הנזק שבפגיעה בזכות השביתה.

ההיבט היישומי של השקט התעשייתי

ד(1) תוקפו של השקט התעשייתי

ככלל, כאשר פעולה קיבוצית מתואמת בין עובדים, בין אם שביתה או צעד ארגוני, ננקטת בתקופת התחייבות לשקט תעשייתי ומיצוי תביעות הרי שאין לה תוקף ואינה לא כדין.[20]

הוראת סעיף 13 לחוק הסכמים קיבוציים קובעת כי "הסכם קיבוצי לתקופה מסוימת שתמה תקופת תקפו, ואחד מבעלי ההסכם לא הודיע לצד השני במועד הנכון ובכתב על גמר תקפו, יוסיף להיות בר-תוקף בתורת הסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת..".

כלומר, לפי סעיף 13 לחוק הסכמים קיבוציים, "ההתחייבות לשקט תעשייתי ממשיכה להיות תקפה גם לאחר שפג תוקפו של ההסכם הקיבוצי, אם הוא לתקופה קצובה, כל עוד לא נתן אף אחד מהצדדים הודעה על ביטולו."[21]

ואולם "מקום שהסכם קיבוצי חל במסגרת תקופתו הסטטוטורית (כלומר, מכוח סעיפים 13 ,14 לחוק הסכמים קיבוציים), להבדיל מהתקופה ההסכמית, אין בית־הדין נוטה לייחס משקל להסכמי שקט תעשייתי".[22] וכך נפסק גם לאחרונה בעניין קווים עת בית הדין הארצי קבע בעניין קווים כי חרף העובדה שהתקופה  החוזית המסויימת של ההסכם הקיבוצי "הסתיימה במחצית שנת 2021, ומשכך ממשיך ההסכם הקיבוצי לחול מכוח סעיף 13 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז–1957, לתקופה בלתי מסויימת". אולם אם היתה מתקבלת טענת המעסיק, חברת דן תחבורה באר שבע, לפיה עדיין חלה ההגבלה על זכות השביתה – "התוצאה תהיה שלא יהיה ניתן לנקוט באמצעים אירגוניים לצרוך כריתת הסכם קיבוצי חדש, ולמצער יהיה צורך לסיים את ההסכם הקיבוצי על מנת שיוכל לנהל משא ומתן לכריתת הסכם קיבוצי חדש. סעיף שקט תעשיתי בעיקרו של דבר ובהעדר קביעה מפורשת אחרת צופה את פני התקופה החוזית"[23].

תוצאה זו אכן  משרתת נכונה את  האיזון הנדרש בפערי המיקוח במשא ומתן להסכם קיבוצי חדש. תוצאה זו הינה מידתית. באשר באיזון בין זכויות ניתנת הבכורה למימוש זכות ההתארגנות על כל זכויות הבת שלה מחד תוך שמירה על רצף של קשר קיבוצי ומחוייבות הצדדים ביתר הוראות ההסכם.

ד(2) היקף התחולה של השקט התעשייתי: שקט תעשייתי מוחלט או יחסי?

ראשית, עלינו לבחון אם  במסגרת ההסכמים הקיבוציים או ההסדרים הקיבוציים  החלים על הצדדים ליחסי עבודה קיבוציים מדובר בשקט תעשייתי מוחלט או יחסי  המגביל צעדים ארגוניים בהסכם הקיבוצי.

שקט תעשייתי מוחלט משמעותו כי ארגון העובדים לא ינקוט בשביתה או צעדים ארגוניים בתקופת ההסכם הקיבוצי בכל עניין שהוא.[24] כלומר, גם כאשר מדובר בסכסוך כלכלי ולא רק סכסוך משפטי, לא יוכל ארגון העובדים וועד העובדים לנקוט בצעדים ארגוניים[25]

שקט תעשייתי יחסי משמעותו כי ההתחייבות של אי נקיטת צעדים ארגוניים מוגבלת לעניינים המוסדרים בהסכם הקיבוצי  בלבד למשך תקופת תוקפו של ההסכם הקיבוצי.[26]  אולם "אין הכוונה שהצדדים מנועים מלנקוט צעדים בקשר לנושאים שלא מוסדרים בהסכם"[27]  ושביתה בגין נושא שאינו מוסדר בהסכם הקיבוצי לא תיחשב בנסיבות אלה להפרת ההוראה של השקט התעשייתי. ודוק. השקט התעשייתי היחסי אינו בגדר "הבטחת שלום מוחלט, היינו איסור שביתה, מטעם כלשהו, בפרק הזמן שנקבע לתוקפו של ההסכם", אלא הוא בגדר "הבטחת שלום יחסי, היינו איסור שביתה בנושאים המוסדרים בהסכם הקיבוצי בלב".[28]

כלומר, השקט התעשייתי היחסי חל "רק בנושאים אליהם הגיעו הצדדים להסדר בהסכם הקיבוצי. מכאן ששביתה בגין נושא שאינו מוסדר בהסכם הקיבוצי לא תיחשב בנסיבות העניין להפרת ההוראה של השקט התעשייתי…"[29]

שקט תעשייתי יחסי מעוגן לרוב במסגרת הוראה מפורשת בהסכם הקיבוצי.

אולם, ככל שקיים הסכם קיבוצי בו לא נכללת כלל הוראה של שקט יחסי, זו נקראת אל ההסכם הקיבוצי מכח דוקטרינה בעבר שנקראה תניה מכללא  לאי שביתה.[30] וכיום, הלכה זו חלה  מכח עקרון תום הלב ועקרון כיבוד הסכמים קיבוציים.[31] כאן באה הגישה הפטרנליסטית של בית הדין לעבודה,  שתכליתה לשמר את הקשר הקיבוצי, לעגן  את עקרון כיבוד ההסכמים הקיבוציים  ולעודד קיומם של הסכמים קיבוציים ככלי לוודאות ויציבות ביחסי העבודה ולשמירה על יחסי עבודה תקינים. נכון, זהו אחד החריגים לדוקטרינת אי ההתערבות בהסכם הקיבוצי אולם קריאה של  הוראת שקט  תעשייתי להסכם הקיבוצי אף אם זו אינה קיימת מפורשות בהסכם הינה פועל יוצא של תכליתו האובייקטיבית של ההסכם הקיבוצי ומתבקשת מהגיונם של דברים ומחובות מוגברות של תום לב, סבירות והגינות החלות על הצדדים.

הרציונאל שביסוד הלכה זו הינו שהנציגות העובדים מוותרת על שימוש באמצעי לגיטימי של שביתה העומד לרשותה בתמורה להסדרת נושאים של תנאי עבודה ויחסי עבודה וקבלת זכויות ושיפורן במסגרת ההסכם הקיבוצי.[32]

מטבע הדברים, בהסכמים הקיבוציים הקיימים כיום, "התחייבויות של ארגון עובדים לשקט תעשייתי מוחלט אינן שכיחות ומרבית ההתחייבויות הן לשקט תעשייתי יחסי".[33] וברור גם מדוע כך הם הדברים. בתקופת הסכם  קיבוצי שהינה תקופה של מספר שנים  ארגון עובדים וועד עובדים לא ירצו לקשור עצמם להעדר כל אפשרות לנקיטה בצעד ארגוני בכל נושא, משמערכת  יחסי העבודה הקיבוציים הינה דינאמית ותמיד ישנם שינויים ונושאים שלא נדונו במסגרת המשא ומתן בין אם במכוון כדי לא להסלים מחלוקת ולטרפד משא ומתן ובין אם לא נצפו ולא היו על סדר היום הקיבוצי בעת המשא ומתן.

ד(3) בחינת קיומה של זיקה בין השקט התעשייתי לעילות הסכסוך

ככל שקיימת מגבלה של שקט תעשייתי מוחלט, תסתיים לרוב הבדיקה בעצם קיומו של השקט התעשייתי המוחלט.

עם זאת, במרבית המקרים, לאחר שבחינת ההסכמים הקיבוציים  או ההסדרים הקיבוציים העלתה כי קיים שקט יחסי, יש לבדוק אם התעשייתי היחסי החל באותה תקופה, תקף לעילת הסכסוך שבין הצדדים. כלומר, "עלינו להתחקות אחר מהותה של העילה שבגינה הוכרז הסכסוך, ואחר הסעיפים הרלוונטיים בהסכם הקיבוצי ולבחון האם אין בניסוח המילולי של עילת השביתה משום ניסיון לעקוף את המחויבות לקיומו של שקט תעשייתי".[34]

בהקשר זה, חשוב לציין, כי עת נבחן תוכן ההסכם הקיבוצי עם הנושאים שהוסדרו במסגרתו לעומת עילות הסכסוך, אזי לשון ההסכם היא נקודת המוצא לפרשנותו. אולם בעת הפרשנות יש להביא בחשבון אף את הקשרו התעשייתי של ההסכם ואופן יישומו בפועל. בנוסף, יבחן בית הדין את עמדות הצדדים במהלך המשא ומתן ולאחר חתימת ההסכם בעת יישומו. בכלל זה, יבחן בית הדין אם הצדדים נתנו דעתם לסוגייה שבמחלוקת  במהלך המשא ומתן על ההסכם הקיבוצי שחתם וסעיף השקט התעשייתי שבמסגרתו..[35]     וכן את הנוהג הקיבוצי הקיים בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים.[36] ובנוסף, יש לבחון את לבחון את סבירותן של דרישות החדשות ביחס להסכם הקיבוצי הקיים בכדי לוודא שאין מדובר בניסיון מלאכותי לעקוף את השקט התעשייתי.

עם זאת, נוכח מטרותיו ומאפייניו של השקט התעשייתי, לא בכדי נקבע כי "התכלית האובייקטיבית של הסכמי עבודה קיבוציים נועדה לחזק את השקט התעשייתי בתקופת ההסכם."[37] בנסיבות אלה, ככל שאין הצדדים מגיעים להסכמה מפורשת שלפיה יש נושאים שאינם נכללים בהסכם וככל שלא ניתן ללמוד על כך באופן ברור כי כוונת הצדדים הייתה להוציא מההסכם עניינים מסוימים, יש לראות את כל הסוגיות שבמחלוקת כנכללות בהסכם.[38]

לסיום

אם כן, עמדתי בקצירת האומר על חיוניותו של כלי השקט תעשייתי בהיבטיו ההסכמיים והחוקתיים והן במישור היישומי נוכח היותו כלי עוצמתי  ביותר במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים ומשפט העבודה הקיבוצי. זהו כלי שניתן עוד לפתחו הן במישור ההסכמי והן במישור החוקתי,  והן בסוגיות השונות הקיימות בעניינו. אך זאת, לעת מצוא.

 

 

 

 

 

[2] במאמרי זה לא אסקור את כל הסוגיות העולות ושנדונו בהקשר של שקט תעשייתי אלא אתמקד בקצירת האומר בהיבטים ההסכמיים והחוקתיים וביישום הפרקטי.

[3] וראו לעניי זה רק לאחרונה – סקכ (ארצי) 56963-06-22  מרכז השלטון המקומי בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות ההנדסאים, 29.6.2022

[4] הדרה בר מור, השביתה ומיונה הגנטי בעקבות בג"ץ חברת החשמל, עבודה חברה ומשפט כרך טז, 265, עמ' 279

[5] סבא 32690-10-10 הסתדרות העובדים הכללית החדשה- כוח לעובדים-ארגון עובדים דמוקרטי (לא פורסם), 20.1.2011;   סקכ (ארצי) 2376-10-11 מדינת ישראל – משרד הבריאות ומשרד האוצר – ההסתדרות הרפואית בישראל, 12.10.2011;  סק"כ 722-09-11 מדינת ישראל – ההסתדרות הרפואית בישראל  (4.9.11)).

[6] דיון לג/4-4 (ארצי) האוניברסיטה העברית- ארגון המרצים באוניברסיטה העברית‏, פ"ד ה(1) 115 (להלן: עניין האוניברסיטה העברית)

[7]   רקוויאם לקשר  קיבוצי, על ביטול הסכם קיבוצי ועל השלכותיו על העובדים, ספר ברנזון, כרך שני, בני סברה, הוצאת נבו, ירושלים, 2000, 627 (להלן: בר מור, רקוויאם לקשר קיבוצי) עמ' 678,  682, 683

[8] עסק (ארצי) 52/05 ההסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות המעו"ף – עיריית קריית גת, 10.11.2005

[9] בר מור, רקוויאם לקשר קיבוצי, עמ'  682, 683

[10] בג"ץ 539/85 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ' בית הדין לעבודה, 11.1.87; דב"ע (ארצי) נז/4-16 מרכז השלטון המקומי בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לב  (5.4.98) – במאמרי לא אכנס לפירוט  סוגיה זו ולנסיבות המיוחדות בהן יושמה.

[11]  אלישבע ברק אוסוסקין, "הסכם קיבוצי מכיל חלק אובליגטורי וחלק נורמטיבי" – האמנם?, ספר אור, עמ' 477 (להלן: מאמר אלישבע ברק אוסוסקין), עמ' 491, 492, 496

[12] אהרן ברק, כבוד האדם הזכות החוקתית ובנותיה, כרך ב, תשע"ד – 2014 (להלן: ברק, כבוד האדם), עמ' 839; עו"ד אסתר הרשקוביץ, חוקתיותה של הזכות  להכרזה על סכסוך עבודה, 11.3.2019

[13] ברק, כבוד האדם, עמ' 841-850

[14] עו"ד אסתר הרשקוביץ, חוקתיותה של הזכות  להכרזה על סכסוך עבודה, 11.3.2019

[15] סעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה

[16] עניין האוניברסיטה העברית

[17] אהרן ברק, מידתיות במשפט – הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה 151( 2010.) עמ' 164.

[18] בג"ץ 6126/94 סנש נ' רשות השידור, פ"ד נג(3) 817, 838.

[19]  אהרן ברק, מידתיות במשפט, הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה, תש"ע – 2010, עמ' 419

[20] סק (ת"א) 68984-12-21‏ ‏ ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה – איגוד ‏התחבורה, 17.1.2022; עניין רכבת ישראל

[21] סק (נצ') 1041/04‏ ספן בע"מ – הסתדרות  הכללית החדשה, 26.10.2004; רות בן ישראל, השביתה בראי הדמוקרטיה, עמ' 202.

[22] גיא מונדלק ויצחק הרפז, בין המערכות: בחינה אמפירית של תפקיד בית־הדין לעבודה בשביתות, עיוני משפט כ"ו, 145, עמ' 192-193

[23] ברע (ארצי) 36645-06-22  הסתדרות העובדים הלאומית לישראל – קווים תחבורה ציבורית בע"מ, 20.2.2022

[24] עס"ק (ארצי) 18/08 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מכתשים מפעלים כימיים בע"מ, (לא פורסם, 18.11.2009 (להלן: עניין מכתשים), פסקה 12 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) וירט ליבנה; סק (ת"א) 13392-01-14‏ ‏ רכבת ישראל בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה,  30.6.2014 (להלן: עניין רכבת ישראל)

[25] דב"ע מט/4-16 הוצאת עיתון הארץ בע"מ – האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, פד"ע כ' עמ' 198

[26] עניין מכתשים, פסקה 12 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) וירט ליבנה

[27] סק (ב"ש) 32900-04-17  חב' נמל אילת בע"מ – הסתדרות העובדים -איגוד עובדי תחבורה, 30.4.2017, פסקה 8 לפסק דינו של  השופט פרנקל

[28] דב"ע לו/1- 4 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל – ההסתדרות הכללית, פד"ע ז 313, עמ' 324.

 

[29] ברע (ארצי) 11555-05-17  חברת נמל אילת בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 19.6.2017;רות בן ישראל, דיני עבודה כרך ד' (2002) עמ' 1511.

[30] עניין האוניברסיטה העברית

[31] על המעבר מדוקטרינת התנאי מכללא לעקרון תום הלב ראו: עו"ד אסתר הרשקוביץ, המהפך של ההסדר  הקיבוצי – ממזר לבן מלך, אוטוריטה – כתב עת מקצועי  למנהלים  בתחום יחסי עבודה, שכר וכספים, גיליון 16 , 26.1.22; מאמר אלישבע ברק אוסוסקין, עמ' 491

[32] רות בן ישראל, הסדרים קיבוציים, עיוני משפט יב, 457, עמ' 493

[33] סק (ת"א) 4775-01-14‏ ‏ ההסתדרות הרפואית בישראל נ' מדינת ישראל,30.3.2015 (להלן: עניין ההסתדרות הרפואית), פסקה 39 לפסק הדין; סק (ת"א) 49146-12-17‏ ‏ עמותת ענב – הזדמנות לשינוי – כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי‏, 9.1.2018

[34] עניין מכתשים, פסקה  13 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) וירט ליבנה; עניין ההסתדרות הרפואית, פסקאות 41-42

[35] סקכ (ארצי) 55221-01-22‏ ‏ התאחדות התעשיינים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה‏', 2.2.2022; ע"ע (ארצי) 300212/97 מוהר – עיריית תל אביב,  13.5.1999); עס"ק (ארצי) 1006/02 ארגון הסגל הבכיר באוניברסיטת חיפה – אוניברסיטת חיפה,  4.11.2002; עס"ק (ארצי) 70/09 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – המוסד לביטוח לאומי, 12.4.2010; ע"ע (ארצי) 23030-07-10 פומפן – התעשייה הצבאית לישראל בע"מ, 4.7.2012; סק (ת"א) 53402-05-17‏ ‏ מיקוד ישראל אבטחה שירותים וכוח אדם בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית ‏החדשה האיגוד הארצי של עובדי השמירה, 1.8.2017

[36] סק (ב"ש) 41897-10-13‏ ‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה – רותם אמפרט נגב בע"מ, 12.1.2017 (להלן: עניין רותם אמפרט)

[37] עניין רותם אמפרט

[38] עניין רותם אמפרט