אוטוריטה 12

גליון זה של כתב העת מתפרסם בעיצומו של משבר הקורונה בו המשק ויחסי העבודה נקלעו לזעזוע כלכלי חסר תקדים. הפסקת העבודה הפתאומית שנכפתה על כולם הובילה לאבטלתם של למעלה ממליון עובדים ולאיומי קריסה של אלפי עסקים. המאמרים הכלולים בגליון זה משקפים מסגרת של יחסי עבודה רגילים שחלקם משלבים את השלכותיו של איום הקורונה. הגליונות הבאים ימשיכו לעסוק בו.

עופר יוחננוף כותב על העבודה המאורגנת ומשבר הקורונה ועל קשיי המשך קיומם של הסכמים קיבוציים בתקופת איום על יציבותו של העסק. מסקנתו היא כי בתקופה כזו יתכנו תיקונים בהסכמים קיבוציים כדי להתאים את יכולות המעסיק לתנאי העבודה.

אסף מסדה עוסק בהגנה שמוענקת על ידי החוק לעובד/ת המצוי/ה בטיפולי פוריות. בנושא זה ניתן פסק דין חדש וחשוב בבית הדין הארצי לעבודה בו נקבע כי התקופה המוגנת בה המעסיק מוגבל בהליך הפיטורין משתרעת לכל תקופת הטיפולים, הן 150 ימים לאחר תחילת טיפולי הפוריות והן 150 ימים לאחר תחילת טיפולי ההפריה החוץ גופית, לפי המאוחר. המשמעות היא, שאם תקופת הטיפולים תארך יותר מ-150 ימים, הרי שהעובדת תהא מוגנת לכל אורך תקופת הטיפולים, אולם אם העובדת תעבור מטיפולי פוריות להפריה חוץ-גופית תהא העובדת מוגנת 150 ימים נוספים.

אני כתבתי מאמר על משמעויותיו המגוונות של חוק שעות עבודה ומנוחה והשלכותיהן על המנוחה השבועית בהקשר לעובד משמרות. פסק דין חדש מעניק פרשנות מרחיבה לזכות הרציפות של המנוחה בת 36 השעות ומטיל מחויבות על המעסיק להודיע לעובד על היקף יום המנוחה כמו גם על מנוחת הפיצוי.

נעמה שבתאי-בכר עוסקת במהותם של דמי חגים ובזכותם של עובדים שעתיים לתשלום זה. מסקנתה היא דמי החגים נועדו לפצות את העובד השעתי אשר שכרו נפגע בשל החג אשר סיכל את אפשרותו לעבוד באותו יום. למעשה מדובר בפיצוי שנועד לשם ריפוי של נזק, כאשר הנזק נגרם בשל קשר סיבתי ישיר וברור לסיכול העבודה בשל החג. באין פגיעה בשכרו של העובד, או כאשר אין קשר סיבתי וודאי בין הפגיעה ובין החג – אין גם זכאות לתשלום של דמי חגים.

מירב שמחיוף סקרה את התפתחויות הפסיקה בנושא התעמרות בעבודה. לטענתה בתי הדין האזוריים לעבודה עושים איזון ראוי בין השימוש בסמכותם הטבועה לדון במערכת היחסים שבין עובד למעסיק ולפסוק פיצויים במקרים בהם מוכחת התעמרות במקום העבודה, גם בהעדר חוק ספציפי לבין הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק (שהינו יסוד חשוב ומרכזי אך בסופו של יום – יחסי ואינו בלתי מוגבל)  ובוחנים את ההתעמרות הנטענת מנקודת מבט אובייקטיבית, ולא סובייקטיבית מנקודת מבטו של העובד.

דניאל אנסקי כותב על בעיית האכיפה של זכויות המועסקים אצל מזמיני שירות. הוא עוסק בנושא של העסקת עובדי קבלן בחצרי הארגון-מזמין השירות ובמידת האחריות של הארגון-מזמין השירות ביחס לאותם עובדים – שהם "אינם ממצבת העובדים שלו", אך בהתאם למצב המשפטי בישראל, הארגון-מזמין השירות חב לגביהם בכל הקשור למיצוי זכויותיהם הקוגנטיות כעובדים, משל היו מועסקים בשורותיו.

ענת גיזנבורג כותבת על תיקון מס' 29 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) התש"יט -1959, נכנס לתוקפו בתאריך 27.4.17 וגרם למהפך מהותי ביותר בזכאויות אנשי קבע, סוהרים, שוטרים – להכרתם כנכי צה"ל. התיקון לחוק הקים לאנשי קבע – זכאות לקבלת הכרה כנפגעי עבודה במקרים המתאימים, ולצורך כך תוקן חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה -1995, וזאת בתנאי שהנכות/המחלה אינה מזכה אותם בהכרה כנכי צה"ל.  היא מדגישה את השלכותיו של החוק על אנשי קבע מבוגרים.

עמי פרנקל ושני בן שחר כותבים על איסור העסקת בני משפחה בשירות הציבורי והחריגים על איסור זה. מסקנתם היא כי הכללים בעניין העסקת קרובי משפחה בשירות הציבורי קשיחים ולעתים הרגולטור מפעיל את שיקול דעתו באופן אוטומטי ונוקשה מידי.  במקרה בו פסלה ועדת השירות או ועדת החריגים בחברה ממשלתית או נציבות שירות המדינה את מינויו של קרוב משפחה, יש לבחון אם ההחלטה מנומקת, מידתית וסבירה ואם לאו – ניתן לבקש את ביטולה בבית הדין לעבודה.

אנו מאחלים לכולם ימים טובים ובריאים.

 

פרופ' הדרה בר - מור

פרופ' הדרה בר-מור, עורכת כתב העת, היא פרופסור למשפטים בבית הספר למשפטים, מכללה אקדמית נתניה. מומחית לדיני עבודה ולדיני תאגידים. כתבה מספר ספרים ומאמרים רבים בתחומי התמחותה. שימשה כ-6 שנים נציגת ציבור בבית הדין לעבודה.
שמשה עורכת בכתב העת "השנתון למשפט עבודה" שיהפוך לימים לכתב העת "עבודה חברה ומשפט". שמשה כעורכת כתב העת "מאזני משפט".

השארת תגובה